באמצע היום,
בשיא החום -
רמזור אדום.

שתי מתנחלות נוהגות בטנדר לידי.
קצת חבל לי שככה נראות בנות אדם בגילי.

בשביל מה למהר למצוא שידוך, וגם להתחתן
כשאפשר לעשות את הכול קצת יותר מעניין?

השוטר בתכלת, בצמוד לניידת,
מרגיש את עצמו אלוהים.
הוא מניף את ידיו כמו מלאך
בשליחות למען בטיחות בדרכים.

מאחורי איזה טמבל שלא מפסיק לעשן
מקלל אותי וצופר, ולידו הבן שלו ישן.

מה כבר ביקשתי, להגיע בשלום?
מצטערת.
לא שיערתי שפקוק עכשיו בא. דרום.

אם הייתי מעלה זאת אולי בדעתי
הייתי בוחרת בדרך חלופית.
או שאולי פשוט הייתי מוותרת על הנסיעה
כן כמובן... מרוב התחשבותי בשאר התנועה.

ההתחשבות בנהגים נו, אלא מה?
זה לא מתוך עצלות בטלה או גחמה...
אני? אני אוהבת להיות בדרכים!
רק שלא יקללו אותי נהגי משאיות מנופחים.

כשהגעתי לרחוב שלי
ראיתי בחור על אופניים.
אני חייבת לאמץ את ההרגל - חשבתי לעצמי
אם לא מחר אז עוד יומיים.