ורצתה השינה הגדולה אשר בי
להישון עצמה עד תום,
ובדימדומי חלום ארוך
התקשר הבוס הגדול
(אשר פגישת בוקר נקבעה לי איתו)
וגזר על עצמי המנומנם,
יום חופש אחד על פני האדמה
ליזון בו את השינה ואת חוסר הבושה

הסכימה ילדה עזת עיניים ירוקות
להיפגש עימדי בשעת לילה ראשון,
ונפשי אשר יצאה כבר מזמן
ברצון לשחק עימה,
ניווטה את דרכי על אוטוסטרדות הכבישים החלקים
בכיוון הבית הרחוק,
וכל הדרך ציפייה עזה עומדת בגרון
והרוח על הים מאיימת להעיף את המכונית באוויר

ורצה מזג האוויר והיה זה לילה קריר ומתוק
על שפת הים על סלע,
מצאו שפתיי את שפתיה לנשוק,
ושלא כבכל הפעמים הקודמות,
עמד בין שנינו מין רגש מתוק,
עד תום הליל ישבנו חבוקים,
על שפת המצוק

ויהי אור על הכבישים המהירים
ושמש עולה וזורחת על ההרים ממול לעתלית,
עייפות שאין כמותה גובה את מחיר האהבים,
והשינה הגדולה מטפטפת לעיניים
גם ברגעי הפיקחון;
ילדה קסומה עומדת מיוחדת כל כך
מעל ומבעד להכל

ואגלה עם ערב שנסיכתי הרכה
התעוררה בוכה למצוא,
את החזייה שלה קרועה,
ושאת כל גבולותיה חצתה;
פסים של רגש חם שלי אליה
נדפו מעליי,
ולא ידעתי האם אשוב לראותה
או שלילה בודד שוב נטמע במעגל ההכרה
ללא סיכוי להתחלה

והיה לי יום חופש,
הלכתי בין הבריות ברחובות
בשעות המוקדמות שכבר לא ידעתי איך נראות בחוץ,
והרגשתי את הניגוד
של השלווה הפנימית
עם הצורך המתמיד בחיבוק,
בלוני קומיקס של מחשבות
התנוססו מעל ראשי,
אבל ברחובות האלו,
עם השווקים הרועשים והכבישים,
והפיצוציות הקטנות שמול תחנה-מרכזית
מאחורי משקפי שמש שחורות (מקנות אלמוניות)
מצאתי לבסוף מעט שלווה לנפוש

והשינה הרודנית הרפתה מאחיזתה
וכל אשר היה התבהר בהיעדרה