אגם מפרסמת שיר חדש,
ואני חושב על הצליל של המילה הזו 'אגם'
כמו טפטוף של מים דרך מנהרה ארוכה,
כחול סמיך ומעודן
זה מזכיר לי אגמון (אגמ-ון)
שמצאנו פעם נסתר על אחד ההרים בצפון
היית אז לאחר אובדן אבא,
אמרת דברים בהירים מאוד
מבעד לכאב שלך
זה מחבר אותי
להודעה שמישל כותבת לי:
"תודה על ההתעניינות, חשבתי שאתה אחר"
ועל העצב שהיא לא תופסת אותי
כמו שאני באמת
הייתי מסתכל מתוך הדמעה השקופה
ורואה אותך מוצץ סיגריה מגולגלת מסריחה,
יושב על הקצה של המים ומפריח עשן לשמיים,
נראית לי גדול כל כך ונוכח
לא חשדתי שתוכל להעלם סתם כך
זה מצחיק,
מכל הדברים האובדים וכל הרעיון
של הסבל כמהות לחיים,
רק במוסיקה יש מקום עם שורשים אמינים,
השיר הזה יישמע אותו הדבר
לא חשוב כמה פעמים
אבל כל יתר הדברים משתנים,
וכל יום נושא בחובו התחלות של אובדנים חדשים
ואותו הדבר גם נכון לחיים התת קרקעיים:
מאז שאיבדתי את אבא שלי
התחילו מחשבות בהירות לפקוד גם אותי
(אותך, לא ראיתי כבר שנים)
נראה שאני הופך לגבר
עם כל יום שחולף,
לא יודע עד כמה זה מסב לי אושר,
רוב הזמן זה רק כואב
השינוי הבלתי הפיך
אובדן הצורה התדיר
ממוכר לחדש
כמו מי האגם
עם הצליל הכחול הסמיך
כמו משתקפים בעיניי
מצוננים בקליפת שמש
כשאני יושב לבד, מכונס