פוקחת עיניים, נושמת אוויר,
מולי פריחה ירוקה.
מרחבים, מרחבים, אין סוף מרבדים,
כמו ים של אהבה.

הלב שלי נושם לאט, מרגיש רגוע,
יש בו שמחה.
הרגליים מקפצות בין טיפות המים,
מרגישה כמו ילדה.

הנדנדה לוקחת אותי רחוק מכאן,
למקום בו אין כאב ואכזבות.
והמחשבות שלי נעלמות בין הטיפות,
בגשם של סליחות.

ציפורים מזמרות לי שיר מיוחד,
הוא נכתב רק למעני.
ואני חושבת כמה טוב היה לי,
אם היית פה איתי.

השקט הזה מלטף את אוזניי,
כמו לחישות ראשונות בבוקר קר.
המוסיקה של הטבע עוטפת אותי,
חוזרת למקום מוכר.

24.11.2006