לא אקרא לזה יצירה בדיוק, אבל לא משנה.

קרלו סבורה שאני לא יכולה לסבול ביקורת. טוב, אולי היא צודקת.
אחרי הכל, איני יודעת בדיוק מה לענות/לעשות או אם כדאי לי
לשנות דברים או לא.
אך בכל אופן ניסיתי להסביר לה דבר-מה, וזה בערך מה שאמרתי :

יש לי את החזיון או, הרעיון הכללי, אם תרצי, של התמונה או
הסיפור בראשי. אני רואה בדיוק ויודעת בדיוק מה אני רוצה
להעביר, איזה מסר ואילו ערכים או שיגעונות. אני מניחה שהבעיה
שלי היא שאני לא יכולה להעביר את הרעיונות האלו כפי שהם בראש
שלי - לנייר. אם זה הופך אותי לטיפשה ו/או חסרת כשרון אז הנני,
טיפשה ו/או חסרת כשרון. זו לא הפואנטה. מה שאני מנסה להצביע
עליו זה שלדעתי, הביקורת עצמה משקפת את זה שאני לא יכולה
להעביר את רעיונותיי לנייר במאה אחוזים, בדיוק כפי שהם בראשי.
זה לא אומר שאני לא יכולה "לקחת" ביקורת. זה אומר שהיא,
הביקורת, פשוט מראה לי משהו שאני כבר חשבתי עליו, והוא
בלתי-נמנע ואני לבד לא כל כך יודעת לשנותו.
מה, לא?

טוב, אולי היא צודקת. . .
אבל עדיין אני מבקשת תגובות, אז בין אם נעים או לא נעים, אני
רוצה לשמוע





ולקרלו: פסיכולוגית נורא חכמה אמרה לי פעם שאין אדם בעולם
שאוהב, או יודע לקבל, ביקורת.