סיפור פשוט

הוא אמר לה: את לא חושבת שהגיע הזמן שניפגש אחרי שאנחנו
מדברים כבר חודשיים בטלפון?
והיא ענתה: לא, למה?
כי אני רוצה לראות אותך, אמר.
והיא אמרה: אני לא רוצה לראות אותך אבל אני רוצה לראות סרט.
אתה רוצה לראות סרט?
הוא הגיע לאסוף אותה בתשע וחצי בערב.
היא נכנסה לאוטו והסתכלה על השיער הארוך שלו ועל העיניים.
הוא עקב אחריה במבטו עד שנכנסה לאוטו. הוא הסתכל על השיער
הארוך שלה, על השפתיים ועל העיניים.
הם הביטו זו בזה, חייכו ונסעו לראות סרט.
האולם היה ריק. זה היה יום ראשון בעיירה נידחת.
היא חייכה ואמרה: איזה יופי. הקרנה פרטית.
הוא הביט בה ואמר: איזו יפה את. אני חושב שחיכיתי לך כל חיי.
הם תפסו שני מושבים בדיוק במרכז האולם.
הוא נגע בה בזרועו ואמר לה: דברי איתי.
היא אמרה לו: אתה מפריע לי לראות את הפרסומות.
עזבי פרסומות, הוא אמר, תסתכלי עלי.
אני אוהבת פרסומות, אמרה, תניח לי.
אחר כך הסרט התחיל והוא אמר לה: היי, את.
הם הסתכלו זה לזו בעיניים ואחר כך היא הביטה בשפתיו.
מקרוב.
קרוב מאוד.
הם לא ראו את הסרט.
לא את רובו, בכל אופן.
אחר כך הם יצאו מחובקים מהאולם, מחייכים ומביטים זה לזו
בעיניים.
הוא שאל: לאן עכשיו?
היא ענתה: קח אותי הביתה.
הוא הביט בעיניה ואמר: אני לא יכול להיפרד ממך. העיניים שלך
מסתכלות לי לתוך הנשמה.

היא אמרה לו: לחברה הכי טובה שלי יש הלילה יומולדת. אני רוצה
לראות אותה ולהגיד לה מזל טוב.
איפה היא? הוא שאל.
היא התקשרה לחברה הכי טובה שלה ואמרה לו: סע. היא אצל החבר
שלה.
בדרך היא אמרה לו: אני רוצה לקנות לה בלון הליום.
הוא עצר בפיצוציה הראשונה שראה.
אחר כך הוא עצר בעשרים פיצוציות נוספות.
וכל פעם כשהיא חזרה מפיצוציה לכיוון האוטו ועל פניה מבט של
אכזבה, הוא היה קורא לה: חכי רגע. והוא היה יוצא מהאוטו, רץ
אליה, מחבק אותה, מנשק אותה ומסתכל לה בעיניים.
בסוף היא קנתה בלונים רגילים.

הם הגיעו לרחוב של החבר של החברה שלה והיא אמרה לו: חבל שלא
קניתי גם נצנצים. אני רוצה לזרוק עליה נצנצים.
הוא היה מעצב קירות דקורטיביים במקצועו, אז הוא אמר:
יש לי אבקת גבס בתא המטען. נוכל לזרוק עליה אבקת גבס.

והיא אמרה לו: בוא נדביק את הבלונים על האוטו שלה, הנה הוא,
כאן בחנייה. והם הדביקו את כל הבלונים על האוטו.
כשהחברה הכי טובה שלה והחבר שלה פסעו לקראתם היא רצה אליה
בקריאות "יום הולדת שמח" ונתנה לה נשיקה על הפה.
החברה שלה הסתכלה על האוטו עם הבלונים ושאלה: מה זה?
אז היא ענתה לה, מחייכת: זה לכבודך.
והחברה שלה אמרה לה: זה בכלל לא האוטו שלי.

היא הכירה לחברה שלה את הבחור החדש, והחברה שלה הכירה לה את
החבר שלה, והן הכירו בין שני הגברים. הם היו גברים. אמיתיים.
היו להם ידיים של גברים.
הם נסעו ארבעתם לאיזה בר. התיישבו על הספות והזמינו שתייה.
הוא חיבק אותה וחייך.
החברה שלה חייכה אליה ושאלה אותה: את רוצה לבוא איתי
לשירותים?
והן הלכו שתיהן וישבו על האסלה, כל אחת בתורה, ודיברו על
ענייני נשים.
וגברים.
אחר כך הן חזרו והתיישבו על הכורסאות, כל אחת ליד הגבר שלה.
היה לו נעים איתה. היה לה נעים איתו.
החבר של החברה שלה אמר: זה בכלל לא נראה כמו הדייט הראשון
שלכם. אולי העשירי.
והיא אמרה: זה לא דייט.
והחברה שלה שאלה: אז איך היה הסרט?
הוא אמר: היה אחלה סרט.
והיא אמרה: היו אחלה פרסומות.

אחר כך היו שניהם באוטו שלו והוא ביקש: תגידי לי משהו טוב אחד
שאת חושבת עלי. תראי לי שגם את מרגישה.
אז היא אמרה לו: אתה נותן לי השראה.
כן, הוא אמר, את תכתבי עם ההשראה הזו ספר או שניים ואחר כך
תזרקי אותי.
אני כותבת סיפורים קצרים, היא אמרה, זה יקרה הרבה יותר מהר
ממה שאתה מתאר לעצמך.
אני רוצה לראות איתך את הזריחה, הוא ביקש.
והיא אמרה: אני רוצה הביתה.
הוא לקח אותה הביתה, החנה את האוטו שלו וכיבה את המנוע.
הוא נישק אותה וחיבק אותה.
היא נישקה אותו וחיבקה אותו.
הוא אמר לה: אני מרגיש טוב איתך. את מלאה באנרגיות נפלאות.
את גורמת לי להרגיש כמו נער בן שש-עשרה. אני רוצה אותך.
אני רוצה לחבק אותך כל הלילה ולהתעורר איתך בבוקר כשאנחנו
עדיין מחובקים. אני מרגיש אותך. אני לא יודע מה את חושבת כי
את לא מדברת הרבה, אבל אני מרגיש שטוב לך איתי. תני ללב שלך
לדבר. להרגיש.
הוא המשיך ודיבר עשר דקות בלי הפסקה, וכשהוא סיים היא אמרה
לו: אתה כזה זיין שכל.

הוא אמר לה: אני אוהב אותך.
אז היא אמרה לו: אתה לא יכול לאהוב אותי. אתה בכלל לא מכיר
אותי.
איך אני יכול להכיר אותך אם את שותקת כל הזמן? הוא שאל.
והיא שתקה.
אז הוא אמר לה: דברי אלי. דברי איתי. בבקשה.
והיא שתקה.
אז הוא אמר לה: טוב, אז אני לא אוהב אותך. אני מאוהב בך.
ואחר-כך הוסיף: ותשתקי כבר.

גמרת כבר לכתוב את הסיפור שלך? שאל.
הסיפור גמור, היא ענתה, רק שאין לו סוף. הכל פתוח. שום דבר לא
סגור. שום דבר לא ברור.
הוא שאל: את רוצה להוציא את כל השריטות והכאב שיש לך בלב כדי
שהדברים יהיו ברורים וכדי שיתפנה לי קצת מקום?
את יודעת, הוא הוסיף, אם הלב יהיה מלא בדברים לא טובים, לא
יהיה בו מקום לדברים הטובים.
דברי איתי.
והיא דברה.
והיא בכתה.
והוא חיבק אותה, חייך ואמר: שתדעי לך, ככל שתדברי יותר תגמרי
יותר.
ואחר כך אמר: אני רוצה לשכפל אותך כדי שאני אוכל לעשות איתך
אורגיה.
היא חיבקה אותו ואהבה אותו.
השערות הארוכות שלהם התערבבו על הכרית והנשמות נפגשו, ככה
פתאום, באמצע החיים.

"נפגשו במקרה. גם מקרים יאמנו.
היא היתה עצובה, הוא שקט ושתוי.
הוא אמר: תסלחי לי, מה טוב עולמנו
אם אפשר בו לפגוש איזה פלא בדוי...

הימים לא חיכו... כה חופזים בימינו
הימים, שהסכינו לחתור אל החוף.
היא חשבה: מה איום ומצחיק עולמינו,
אם אפשר בו עדיין כל-כך לאהוב..."

רומאנס/אלכסנדר פן
רחוב העצב החד-סיטרי


לגיא }{

ותודה למיKה

נובמבר 2006