בשבועות האחרונים
זיכרונות כחתכים
החיו את זכר השיבה אל עירו
והוא עוד לא ח"י וכבר -
למוד קרבות,
וממנה נותרו רק עיי חורבות.

שם נכתב על הקירות
"נקמו יהודים"
(את מילות הפרידה כבר נמנע מלראות).

הוא לחם בגרמנים בבריטים ובערבים
באותה נחישות
שבה הקים אחר כך בניינים
הוא אהב אותנו
והיה מחבק אותנו בלחיצת יד אמיצה
בכיבודי דג מלוח ומשקה חריף.
סבא.

ואז לבדו
בתנועה אחרונה
של לוחם חירותו הפנימית
הוא קרא תיגר על הזדון שבתוכנית
ומאז לא חזר לכאן שנית.

לפעמים בלילות חשוכים נדמה כי צל דמותו
מהבהב כלווין
בזנית

הוא מסמן לי דרך
ואחרית.