בראשית בראתי את ג'וני דפ, והבנתי מהר מאוד שלא טוב היות האדם
בלי עולם, חוסר האוויר מפריע לו קלות ועוד כמה בעיות עם החלל
הפתוח גורמות לו להתפוצץ וכאלה, אז בראתי לו כדור גדול עם
אטמוספירה יציבה ולחץ אוויר נורמאלי.
במקום ג'וני שהתפוצץ לא מכבר בניתי לי אדם אחר, קצת פחות
מושלם מג'וני. ובגלל שכל היצירתיות שלי באותו רגע אזלה מסיבות
ברורות קראתי לו אדם. כמובן שאדם בהשוואה לג'וני, היה מכוער,
מיושן, טיפש, חולה ושמן. כל מה שבריאה לא מוצלחת זו עשתה כל
היום היה לשבת לה על הכדור היפהפה שלה (שבזמן ההוא היה רק
אדמה אחת גדולה) ולספור אצבעות. טוב הוא לא ממש ספר אצבעות,
הוא יותר הסתכל עליהן וחקר בסקרנות אידיוטית איך אפשר להזיז
אותן בכל מיני צורות.
כדי שיהיה לאדם המשועמם משהו לעשות חוץ מלבהות באצבעות
הטיפשיות שלו בניתי לו עולם שלם מסביבו.
אתם יודעים, ימים, אגמים, אוקיאנוסים, שלוליות, גשם, שמש, שלג
במקומות מסוימים, אריות, שפנים, כבשים, תנינים גדולים, תנינים
קטנים, עצים, שיחים, פרות, ירקות, כל מה שאדם נורמאלי יכול
לרצות. העולם שלי היה פשוט מדהים, אפילו אני הייתי צריכה יום
מנוחה אחרי כל המאמץ.
אבל תנחשו מה אדם יקירנו המשיך לעשות? נכון, לבהות באצבעות
שלו. כמעט השתגעתי לפני שהבנתי שגם הוא, בנוסף לג'וני, צריך
קצת אינטליגנציה. וברגע שהעליתי את רמת האיי-קיו שלו מעל חמש
הוא מיד התחיל להסתובב לו בעולם וליהנות מהחיים. כל מה שעשיתי
בשבועות הבאים היה להסתכל על אדם, זה היה מהנה כמעט כמו חוות
הנמלים שהייתה לי במשרד.
בשלב מסוים נמאס לי.
זה נהייה כמו סרט פורנו גרוע, רק בלי הסקס. אז פשוט תנסו
לדמיין מין שחקן סוג טא' כזה, בלי תסריט במן סרט שרמתו שואפת
למצב גופו החומרי של ג'וני באותו רגע.
אז בראתי אישה. קראתי לה איב, היהודים המוזרים האלה קראו לה
חווה. אחרי בריאתה הייתי צריכה שבוע שלם כדי להתאושש.
יש לכם מושג איך זה לברוא מוח של אישה. זה משהו כמו מוח של
גבר רק מתפקד ביותר יעילות, הרבה יותר רגיש לפרטים, מסוגל
לעכל משהו שלא קשור בסקס או ספורט, ובנוי מאלפי מיליונים של
סתירות פנימיות שבסופו של דבר, אם מנוצלות נכון, יכולות לעצב
אישיות מושלמת.
אדם היקר לקח את איב וידע אותה, הבין אדם כי טוב וידע אותה
עוד פעם. ועוד פעם. התעייף, והלך לישון.
ההמשך יבוא. (אולי...)