9 ביולי 2006.
23:20 בערב, 10 דקות לפני סיום גמר גביע העולם בכדורגל.
זינאדין זידאן יוצא בכעס רב מהמגרש.
"זיזו, מה עבר לך בראש?" אני שואל אותו בצרפתית מעט רעועה כאשר
הוא חולף על פני.
"%#&%$#$%@&" הוא ממלמל משהו.
"סליחה, לא הבנתי מה אמרת?"
"אני לא רוצה לדבר על זה." הוא עונה לי בצרפתית עצובה.
10 דקות ותשעה פנדלים לאחר מכן נשמעה השריקה שקבעה- איטליה
אלופת העולם.
אני לא אוהב את הצרפתים.
אני בכלל אוהד את פורטוגל.
אבל משהו פה הסריח. החלטתי לנצל את כישוריי העיתונאים ולחקור
קצת. מה שגיליתי לא היה מבייש את סיפורי הבלשים הטובים ביותר.
וכמו שדמות מצויירת אהובה עליי נהגנ לומר- "מעשה שהיה כך
היה":


8 ביולי, 10:13 בבוקר.
כיממה וחצי לפני משחק הגמר המכריע, זינאדין זידאן מטייל
ברחובות ברלין, מעביר את הזמן שנותר לפני משחקו האחרון והחשוב
בקריירה הענפה.
תוך כדי מחשבות עמוקות על הערב הקרב והא הוא חוצה את הכביש
מבלי לשים לב לוולקסוואגן המגיחה במהירות שיא מימין ובה נהג
מזוקן שם משקפי שמש.
לא נשאר זמן להגיב. המכונית פגעה בו בעוצמה אדירה.


8 ביולי, 16:50 אחה"צ.
זינאדין פוקח את עיניו בביה"ח בברלין.
הוא בוחן את הסביבה בעיניים מטושטשות ומצליח לראות שתי דמויות
בלתי מזוהות בחדר.
לאחר כדקה הראיה חוזרת למסלולס והוא מצליח להבחין שאחת הדמויות
הוא רופא, כנראה הרופא שטיפל בו, אך את השני הלבוש בחליפה
שחורה הוא עדיין לא מזהה.
"אני שמח שהתעוררת". אמר הרופא.
"מעטים האנשים שהצליחו להתאושש מפגיעה שכזאת. ועוד תוך שעות
ספורות. אפשר לומר שהיה פה נס רפואי".
זינאדין לא הספיק להבהיר לרופא שהדיבורים מעט מכבידים לו על
הראש וכבר הרופא המשיך:
"פגעה בך מכונית במהירות גבוהה. התהליך הרפואי לא היהפשובכלו".
זינאדין, בעודו מעט מטושטש, הצליח לקלוט רק חלקי משפטים. "גם
הזמן שעמד לרשותנו לא היה רב. נאלצנו להשתיךוחימתכוש. אתה תהיה
בסדר וכבר תוך שעות ספורות תצליח לתפקד באופן שוטף כאילו לא
היה דבר. אבל אני לא בטוח שיתנו לך לשחק מחר אחרי שעברת ניתוח
מסובך כזה. אני דוקטור בוסקונוביץ' דרך אגב. אני הוא זה ש..."
"מה אמרת הרגע?" נבח זידאן לאחר שהנתונים נקלטו לו בראש.
"אמרתי שני הוא דוקטור בוס..."
"לא זה, לפני כן."
"שאמנם אתה תתפקד באופן מושלם בתוך מספר שעות אך כנראה שלא
יתנו לך לשחק מחר בערב."
"זה לא יתכן! איזו סיבה יכולה למנוע מבן-אדם בריא לחלוטין
לשחק?"
"בשביל זה אני פה." אמר לפתע האיש השני שבדיוק התקרב לעבר
זינאדין.
זיזו לא הצליח לזהות את האיש המוזר שעמד לידו במעיל שחור ארוך
באמצע הקיץ.
"התפקיד שלי הוא לדאוג שכל מה שהיה כאן לא יצא מהחדר הזה.
היחידים שיודעים כרגע על המקרה המצער שקרה לך היום הם האנשים
הנמצאים בחדר הזה. והנהג שפגע בך."
זידאן הרים גבה.
"אני אדאג שכך זה גם ישאר, לפחות עד מחר בחצות." הוא המשיך.
"ואל תדאג בקשר לנהג. בו אנחנו כבר מטפלים..."


8 ביולי, 22:43 בערב.
שני אנשים נפגשים בסמטה חשוכה.
האחד- מרקו מטראצי. שחקן נבחרת איטליה.
השני- אדם לא מזוהה.
"אתה אדם דתי?" שאל הזר.
"לא במיוחד." עונה מרקו. "אבל יש לי אמונות משלי. בשביל זה
קראת לי לכאן, לא? כדי לתת לי איזשהו קמע, נכון?"
"בדיוק". אמר האיש שבדיוק הוציא חבילה קטנה והושיט אותה לעבר
מטראצי.
"מה אני אמור לעשות בזה?" שאל מרקו בספק.
"מחר בערב שים את זה עליך וקרא לזידאן."
"למה, זה יטיל עליו קללה או משהו בסגנון?"
משהו בסגנון..."ענה האיש.
"תודה, אבל אני לא מבטיח כלום." אמר לו מרקו בחשש קל.
"הבחירה שלך." אמר הזר והחל ללכת לדרכו.


9 ביולי, 20:55 בערב, אולימפיה-שטדיון, ברלין.
בחדר ההלבשה הצרפתי, זינאדין מתרגש למשמע הקהל הצרפתי שקורא
בשמו בקולי קולות. "אני לא מאמין שכמעט כל זה ירד לטמיון ברגע
אחד." הוא חשב. והנה זה בא.
שתי הקבוצות עולות לכר הדשא.
המשחק מתחיל ומתנהל בקצב מסחרר.
כבר בדקה השביעית פנדל של זיזו מחורר את הרשת.
הרגע המרגש רק הולך ומתעצם ונדמה שהפרישה המיוחלת של זינאדין
זידאן צועדת לכיוון הפרישה היפה בהיסטוריה.
אך השויון מגיע מרגליו של לא אחר ממרקו מטראצי בדקה ה-19.
עד הסיום שתי הקבוצות שמרו על התוצאה.


22:59 בערב,
דקה לפני ההארכה מרקו נזכר במפגש המוזר של אתמול. הוא לא מאמין
בקללות אבל מה יש לו להפסיד? הרי גם אין שום דבר לא חוקי בקללה
קטנה. ושני השערים היחידים שהובקעו היו שלו ושל זיזו, צרוף
מקרים? זה בטח אומר משהו.
הוא רץ לכיוון חדר ההלבשה כדי לקחת את החפץ ומשחזר לעצמו בראש
את המפגש ההזוי מאתמול. איך האיש המזוקן, שלבש מעיל שחור ארוך
ומשקפי שמש באמצע לילה קייצי נתן לו את החבילה הקטנה. הוא פתח
את החבילה ומצא בה שרשרת המחוברת למגנט. "מה זה כבר יכול
לעשות?" הוא שאל את עצמו ומייד הבין שאין לו זמן להתמהמהויות
ורץ בחזרה לכר הדשא לפתיחת ההארכה.


23:19,
בדיוק 11 דקות לסיום ההארכה חלף זידאן ליד מטראצי.
"היי זיזו, בוא רגע." קרא לעברו מטראצי.
זידאן התקרב בתמימות לכיוונו ופתאום הרגיש כוח עצום מושך את
ראשו לכיוון חזהו של מרקו.
מרקו, שהיה מבולבל לא פחות מזינאדין נבהל ונפל לאחור.
מבלי היסוס רץ הוראסיו אליזונדו השופט עם היד מונפת באוויר ובה
הכרטיס האדום לקפטן הנבחרת הצרפתית.
המשחק האחרון והחשוב בהיסטוריה עבור האליל הצרפתי התנפץ בבת
אחת לאלפי רסיסים בזמן שעשה את דרכו לכיוון חדר ההלבשה.
תןך כדי ההליכה נזכר זידאן בדבריו הלא ברורים של הדוקטור: "
התהליך הרפואי לא היה פשוט בכלל, גם הזמן שעמד לרשותנו לא היה
רב. נאלצנו להשתיל לך לוחית מתכת בתוך הראש."
זינאדין נאלם דום...


9 ביולי 2006,
23:20 בערב, 10 דקות לפני סיום גמר גביע העולם בכדורגל.
זינאדין זידאן יוצא בכעס רב מהמגרש.
"זיזו, מה עבר לך בראש?" אני שואל אותו בצרפתית מעט רעועה כאשר
הוא חולף על פני.
שמעתי אותו ממלמל משהו שנשמע כמו "לוחית מתכת", מה שהיה חסר
הגיון לחלוטין.
"סליחה, לא הבנתי מה אמרת?"
"אני לא רוצה לדבר על זה." הוא עונה לי בצרפתית עצובה.
10 דקות ותשעה פנדלים לאחר מכן נשמעה השריקה שקבעה- איטליה
אלופת העולם.