דב וובר / כותל הרהורים |
דוהרים אנו על שרידי הזיכרון
לא מניחים לנאום הלבבות המסמם,
לא מוותרים לגעגוע של ריקוד,
פולקלור של פנטזיונרים.
נחמה אין - היינו פחדנים
תמיד נהיה. והעתיד שבוי.
כי לאה לא תבין לעולם, שאהבה
זה כאן על פני האדמה.
מי שהבין, ששרד, מדבר שפה אחת:
ויש כאלה, שעוד מחפשים את החיתוכים הרומנטיים
שיצלצלו על הלשון, בצרפתית או ערבית שנתקעת בגרון.
על מזבח מעופש, מנחת זיכרונות מעיבים
לאלוהי הספק שרודף אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|