מוות פואטי בסתיו / לבן, הביזאר |
תרתי אחר האור,
החום ההומני שבהבזקים קלים עטף אותי.
לעולם לא תקח ממני, רוח עוטפת, מטלטלת -
גניחותיהם של הסוסים השחורים,
פרשי אפוקליפסיה, ושוקולד לבן נמס על פטמות וורודות.
ושפתייך הפצועות חונקות את קפאוני הטבעי, משכרות אותי,
כמו שכרונם של יתושי הליל אל פנסי הרחוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|