העינים כבר לא יודעות למה להאמין
הלב אומר
יהיה בסדר
והראש-הוא לא זמין
אם השקיעה היא בעצם פיצוץ מטורף שם כולם נהרגים
ואם הגשם הוא רק מים
או שמא חיילים בוכים?
מה הרגשת שם בעצם בזמן שנחתי קצת בים
חטאתי, אף אחד לא מושלם.
אם הפחד יעלה בי שוב, אני כבר אזהר
אין לי כח
בפעם הבאה אני אשבר.
אם רק הייתי מנחשת שהפעם המציאות שלי תעלה על כל דמיון
אולי היה נמנע אסון.
אני לא אשמה.אבל רק שתדע:
שברגע שהתגלתה הבשורה, כל אחד מהיושבים שאל עצמו
" במה טעה"?
כי לכולנו לב רחב ומצפון מלא
אז כולם ישר חשבו"אם רק לא הייתי.....זה לא היה קורה".
גם אני חשבתי,
שאם לא הייתי מוכרחה אז לשזף את הגב,
אולי, אבל רק אולי
אז לא היית נהרג בתשעה באב. |
