[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אתי טריטו
/
''סע ללפלנד''

[תמיד אמרו לו, כולם- "סע, סע ללפלנד גבר, עזוב אותך ואותנו".

עד שיום אחד הוא אמר:

"יאללה , דחיל רבאק! קיבינימט הכול! אני- טס ללפלנד!" .]

                                   -

איציק היה "ילד כאפות",

אף פעם לא לקחו אותו ברצינות.

הוא דיבר כל כך הרבה שטויות,

עד כדי כך, שזה הגיע למצב שכל פעם שהוא פתח את הפה וניסה
להשחיל מילה,

החברים שלו אמרו לו-

"סע, סע ללפלנד! עזוב אותנו בחיאת זומזום..."

ולמה הם התנהגו ככה? כי כל מילה שניה שלו הייתה בדיחה מפגרת,

הוא אף פעם לא היה רציני.

אפילו שהוא היה ילד טוב "בני עקיבא" וניגן בגיטרה ורצה להיות
מוזיקאי מדופלם.

הוא היה יותר מדי מבולבל.

היו לו איזה שש או שבע  חברות וכל אחת זרקה אותו לכל הרוחות,

בגלל ההתנהגות האינפנטילית שלו.

כשהוא השתחרר מהשירות הצבאי שלו באיזה בסיס נידח בצפון,

הייתה לו חברה בשם ליאת.

היא כל כך אהבה אותו אבל היא לא יכלה לסבול יותר את ההתנהגות
שלו.

היא ניסתה לדבר איתו ולגרום לו להבין שההתנהגות שלו מוציאה
אותה מדעתה,

אבל... כמובן שהוא לא לקח את השיחה ברצינות ושאל אותה אם בא לה
לעשות סקי בחרמון

או רפטינג בכינרת.

                                                   -

"אתה בכלל שמעת את מה שאמרתי? אתה הקשבת לכל מה שהוצאתי מהפה
ברבע שעה האחרונה??!"

צרחה ליאת.

"ליאת נשמה שלי, בטח ששמעתי את מה שאמרת, אבל אני לא חושב שיש
בסיס לדברים,

את סתם לחוצה. צריך להוציא אותך קצת מהבית, בגלל זה שאלתי אותך
לאן בא לך לנסוע, מבינה?"

ענה לה באדישות.

"איציק, אתה עולה לי על העצבים עכשיו, אתה שם לב מה אתה עושה?

אתה כל הזמן עושה את זה, אתה מתנהג כמו תינוק ומספר בדיחות על
כל מה שזז, אני לא חושבת שאתה

לוקח את היחסים שלנו ברצינות בכלל, מה הקטע שלך?!"

אמרה והתהלכה מצד לצד אדומה מעצבים.

"אני חושב שאת רואה את הכול לא נכון, אין לך חוש הומור..." אמר
ושם משחק כדורסל בטלוויזיה.

"לי אין חוש הומור?? לי...,

עכשיו אני אראה לך מזה חוש הומור!" צרחה והרימה בידה כדור
טניס שהיה מונח לרגליה.

"ליאתי, נשמה, מה את מתכוונת לעשות עם הכדור הזה? את מוכנה
להניח אותו בצד ולהירגע??" אמר וחזר לכדורסל שלו.  

"אידיוט!!!"

צרחה ליאת  וזרקה את הכדור על מסך הטלוויזיה.

בתוכו נפער חור גדול של עשן וכבלים עם ברקים קצרים של חשמל.

איציק זינק מהספה בבהלה, לא האמין שליאת עשתה את זה.

"מה עשית?!! מטורפת! את לא שפויה! יש לך בעיות קשות, למה זה
היה הכרחי?! עכשיו אני לא אדע מי ניצח " השתולל איציק .

"למען ה` איציק! זה היה שידור חוזר של המשחק שראית אתמול
בערב!!" ענתה נסערת.

"נו, אז מה? אז בגלל שהוא חוזר אז אני צריך לתת לו יחס שונה?
לתת לו הרגשה של מנודה, כי אני כבר יודע איך הוא יסתיים?!! זה
מה שאת אומרת??!!" השיב בכעס.

היא הייתה בהלם מוחלט, לא ידעה אם לצחוק או לבכות, אז פשוט
אמרה:



"טוב , תקשיב חמוד, אני אומרת-



רק שתדע-   אתה פסיכי!!



יש לך שריטה עמוקה איציק, תשיג עזרה רפואית ומהר!



טמטום כזה עוד לא ראיתי...



ועוד משהו,

אם זה עדיין לא ברור לך, אז...- אני ואתה זה פאסה,

 חתיכת אינפנטיל....!"

אמרה והלכה משם.

"בחורות..." אמר איציק ועלה לכיוון הטלוויזיה שבחדרו, כאילו
כלום לא קרה.

                                                    -

כך זה נגמר בין איציק לליאת ובין איציק לכל הבחורות שהוא יצא
איתן, הוא פשוט לא הבין את הרמזים.

הוא היה בן 21 וחצי, מחפש ריגושים, לא ידע מה לעשות עם עצמו.

אחרי הפרידה מליאת, הוא יצא עם החבר`ה שלו לקומזיץ בכינרת.

הוא כל כך התלהב והכין להם סטוקים של בדיחות קרש וצ`יזבטים.

הם  לעומתו, הצטיידו באופטלגין ואטמי אוזניים.

מהרגע שהוא הגיע, הוא לא הפסיק לדבר ולדבר ולבלבל את המוח, עד
שרועי חבר שלו,  קצין במודיעין,

אמר לו-

"די, די כבר איציק, עשית לי כאב ראש!"

"אבל עדיין לא הגעתי לפאנץ` של הבדיחה..."  אמר איציק.

"סע, באימא שלך, סע ללפלנד, שיגעת אותי" אמר רועי בייאוש.

"יאללה לכו תעשו חמוצים, הורסי שמחות" אמר איציק והסתכל עליהם.


"מספיק, תנסה ליהנות מרגע, די לנסות להצחיק זה לא מצחיק, ממש
לא ואני מ"פ תורן מחר".

אמר אהוד.

כולם שם עדיין בצבא, נשארו בקבע.

רק איציק הליצן ממש לא חשב על להישאר בקבע, הספיקו לו 3 שנים
כחובש צבאי.

"טוב, אני מבין, מספיק עם הבדיחות, אבל אולי אתם רוצים שאני
אשיר לכם משהו?" אמר איציק והתפוצץ מצחוק.

אהוד, רועי ויוני הביטו בו, הם ממש לא צחקו.

"כן, תשיר אותנו לבד..." אמר יוני ואז שלושתם התפוצצו מצחוק.

"להשאיר אתכם לבד הא? ותנו לי לנחש... שאני אסע ללפלנד?" אמר
איציק .

"כן, בדיוק! איך ידעת?!" אמרו ופתחו שישייה של הייניקן.

מאותו רגע איציק השתתק, הוא חיסל 2 בקבוקי בירה,

זה לא הפריע לו כי לא הוא נהג.

בעיניו היה ניצוץ, משהו לא מובן, כאילו הוא זומם משהו.

                                                    -

למחרת בבוקר, יצא איציק מביתו שבקריית אתא.

עם תיק גב ומזוודה קטנה ביד בה הוא דחס כמה ג`ינסים קרועים,
ז`קט, כפפות וכמה סוודרים,

כך הוא נכנס למונית שחיכתה לו מחוץ לבית.

כש"בית- הבובות" מזמרים באוזניו את "סיגפו" הוא הרגיש כמו מלך,
שיוצא לשליחות חשובה.  

הוא לא אמר לאף אחד לאיפה הוא נוסע, אבל הוא נוסע.

אתם יודעים לאן הוא נוסע? ברור...

הוא החליט שנימאס לו מהכול, אולי פעם בחיים, הוא ייקח ברצינות
את העצה שאנשים נותנים לו.

הוא החליט שהוא טס ללפלנד.

כבר בלילה כשהוא חזר מהקומזיץ, הוא עשה הזמנות, כל מה שהוא
צריך כדי להגיע למקום הזה בפינלנד.

אמנם טיסת שכר, אבל זה לא הזיז לו, אם זה תלוי בו,

הוא יישן גם בתא מטען.

הוא קצת התבעס שאין טיסה ישירה מהארץ לפינלנד,

אבל לא הייתה לו ברירה והוא הזמין כרטיסים,

קודם לגרמניה ומשם הוא ייקח את הטיסה לשדה התעופה של הלסינקי.

היה זה חודש פברואר, עונת הסקי בעיצומה וזה עוד יותר הלהיב
אותו.

                                               -

כשהגיע לשדה תעופה,

רועי התקשר אליו ושאל אותו אם בא לו לצאת לדיג יותר מאוחר,

"אני לא יכול אחי, אני טס ללפלנד" אמר איציק בהתרגשות.

רועי צחק ואמר " נו באמת, אתה עדיין כועס עלינו? אתה יודע
שאנחנו סתם צוחקים איתך".

"לא, אתה לא מבין רועי, אני באמת טס ללפלנד, אני עוד כמה דקות
עולה על מטוס לפרנקפורט ומשם להלסינקי והלו לך לפלנד!!!" צרח
איציק מהתרגשות.

"רגע, אתה רציני? מה נסגר איתך גבר, הכול טוב?

אתה אשכרה רציני?" שאל רועי ההמום.  

"כן ברור, החלטתי לקחת את העצה שלכם, פעם אחת בחיים ובאמת שאני
שמח שלקחתי ועכשיו אני חייב לעוף, אז נדבר מלפלנד טוב? יאללה
ביי" סיים איציק את השיחה ורץ עם הקריאות עלייה אחרונות לטיסה
LY357 לפרנקפורט.
                                                   -
אחרי שעות של טיסות נסיעות ועצירות.

הוא הגיע בקול תרועה  ותופים ל רובניימי בירת לפלנד.

הוא התרגש לראות את כל הלאפים.

הוא רצה להיות אחד מהם, אז הוא לא בזבז הרבה זמן ורכש לעצמו
ציוד סקי

וגם מזחלת קטנה שהוא כתב עליה בגדול -"המזחלת הלאפית של
איציק".

הוא עשה הרבה סקי וטייל הרבה בסביבה.

בהתחלה הוא ישן באיזו אכסניה עלובה.

אבל הוא מצא שם עבודה, אצל איזה סוכן של טיולי סקי,

אז הוא שידרג את עצמו לדירת חדר קטנה ומעופשת.

כל הכסף של המענק הצבאי כבר נגמר לו והוא הרגיש שהוא לא רוצה
לחזור בזמן הקרוב.

חודשיים שהוא נמצא שם לא הספיקו לו.

רועי והחבר`ה ניסו לשכנע אותו שיחזור, האמת, שהוא קצת חסר להם.

עכשיו כשהוא  פה בלפלנד, אין להם ליצן שיבדר אותם, או לפחות
ליצן שינסה לבדר אותם.

הם עדיין התקשו להאמין שהוא טס לשם החולה נפש הזה.

ההורים שלו בכלל חושבים שהוא בהודו, הכול בשבילם אותו הדבר,
נפאל- לפלנד, לך תסביר להם עכשיו מה זה מה...

                                                      -

מהרגע שהוא הגיע ללפלנד ושמע קצת סיפורים על המקום, הוא הציב
לעצמו מטרה, הוא שמע רבות על הזוהר הצפוני,

כל ערב הוא היה הולך לאגם בתקווה שהוא יגיע וזה טרם קרה.

יום אחד, לקראת הערב, הוא הלך לטייל באגם, מתכונן לצפייה
הקבועה שלו בשמיים,מחכה לזוהר...

תוך כדי,

הוא ראה בחורה צעירה שניסתה לעשות סקי ונפלה , נפילה די
עצבנית.

הוא רץ אליה.

"Hay r u o.k?? "  שאל אותה באנגלית צולעת.

"הוו, איזה מזל, ישראלי, איזה כיף לי... כן אני בסדר, רק התחת
שלי קצת הפך לקרח, אני אתגבר"

אמרה הבחורה וצחקה.

איציק חייך בשמחה ועזר לה לקום.

"אז את ישראלית הא? כמה זמן את פה?" שאל.

"אני פה בסך הכול שלושה ימים ואני מחפשת את עצמי... ואתה? כמה
זמן אתה פה?

"כבר חודשיים שלמים, הזמן ממש עובר לי מהר במקום המדהים הזה"
אמר.

"יופי, אז אולי אתה תוכל ללמד אותי איך להחליק על הדברים האלה"
אמרה וצחקה.

איציק כל-כך שמח.

סוף, סוף הוא פוגש מישהי מהבית, קורבן חדש לבדיחות שלו...

"לפני שנמשיך בשיחה שלנו, איך קוראים לך?" שאל.

"אני עדי" אמרה.

"איציק ירדני- לשירותך תמיד" אמר והמשיך

"אז מה מתוקה כמוך עושה בלפלנד לבד?"

"אתה לא תאמין אם אני אספר לך..." צחקה עדי.

"נו, נסי אותי, אין דבר שיכול להפתיע אותי, אני מלך ההפתעות"
חייך .

"אוקיי...

יצאתי עם חברה שלי לאיזה פאב בכרמל חיפה

ויצא לנו לדבר ולדבר, אני כבר השתכרתי,

לא שמתי לב מה היא אמרה לי, אבל היה איזה קטע שקלטתי טוב מאוד.


היא אמרה לי -"סעי, סעי ללפלנד" אני לא זוכרת מה אמרתי או
עשיתי שהיא אמרה לי את זה,

אבל באותו רגע ידעתי, שלפה אני רוצה להגיע.

אתה מבין? וזה נשמע מטורף לחלוטין ואני יודעת שאתה חושב שאני
משוגעת, אבל אני ממש לא..."

סיימה עדי את דבריה ואיציק הביט בה מהופנט.

"וואו... אני ממש סוגד לך" אמר איציק וחייך.

"אוייש, ידעתי שאסור היה לי לספר לך, זה היה טיפשי ביותר, תשכח
מזה..." אמרה והתחילה לצעוד לכיוון האגם.

"לא, לא, ממש לא...

האמת ,שגם לי יש סיפור דומה,

אני השתניתי בחודשיים האלה מהקצה אל הקצה.  

אני אספר לך על זה בפעם אחרת...

אבל אני חושב,

שבעוד כמה דקות הולך להתרחש משהו שכדאי שתראי.

בואי"  הוא לקח את ידה והם הלכו ביחד לאגם.

אחרי כמה דקות הופיע הזוהר הצפוני, מדהים ביופיו.

עדי ואיציק עמדו נפעמים למראה הזה והחזיקו ידיים,

הם הביטו אחד בשני וחזרו להביט בזוהר... זה היה כל כך יפה,

גם אתם רוצים?

סעו ללפלנד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עוד 71 ימים,
וחופש גדול...
איזה יופי!!!
יהיה לי מספיק
זמן לקיטנה
למוצצות
מקצועיות...
(של סוכריות!)






ילדה קטנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/2/07 12:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אתי טריטו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה