תמיד הייתי טיפוס של אמונות תפלות, כיאה לתוצרו של בית פולני.
כשחתול שחור היה חוצה לפניי את הרחוב, גם אם הייתי בזמן נהיגה
באוטו הייתי עוצר, פותח את הדלת ויורק שלוש פעמים (אני לא
יודע למה לא פשוט פתחתי חלון). אם ציפור הייתה מחרבנת לי על
הראש הייתי אומר תודה כאילו מישהו מקשיב לי ומאמין שהולך
לקרות לי משהו טוב, ואם הייתי שומע את סירנת האמבולנס הממהר
הייתי מחזיק אצבעות ואומר תשע פעמים "אישה בהיריון". הכי
אהבתי את בקשת המשאלות כאשר ריס היה מחליט שנמאס לו ממני.
הייתי מניח אותו על האצבע, חושב על הדבר שאני הכי רוצה בעולם,
נותן נשיפה שלא הייתה מביישת גם את הוריקן "קתרינה" ומעיף את
הריס לאלף עזאזל. כמובן שהאמנתי שאת כל מה שאבקש אקבל בסופו
של דבר. הייתי מחכה כבר לריס שייפול כמו ילד שיש לו שיניים
מתנדנדות והוא מחפש דרכים להפיל את השן. כל חיי נראו כאמונה
תפלה אחת, עד שפגשתי אותה, היא שינתה את הכול.
נסעתי אל הקולנוע לבדי, קצת מיובש מרוב הפעמים שירקתי: חבורה
שלמה של חתולים שחורים ומלוכלכים הייתה חייבת לחצות את הרחוב
דווקא מולי. בכל מקרה, הקולנוע נמצא בקומה השנייה כך שנאלצתי
לעלות במדרגות הנעות. היא בדיוק ירדה, ואני חושב שאם הייתי
מבוגר ב40- שנה הייתי חוטף שבץ ומת על המקום. הסתובבתי
והתחלתי לרוץ למטה כאשר המדרגות עולות למעלה, משימה כלל לא
פשוטה לפדלאה כמוני, ידעתי שאני חייב להפסיק עם הסיגריות!
כולי זיעה רצתי אחריה, רואה אותה מרחוק נכנסת למונית ביציאה
של הקניון, צעקתי לנהג "חכה". הוא חיכה ואמרתי לו "קח אותי
לאותו מקום". הבעת ההפתעה על פניה השתנתה לחיוך קטן. תוך כדי
בחינת היצור היפהפה שבשבילו עשיתי כרגע את הדבר הכי מופרע
שיוצמח חננה שכמותי עשה מעולם, שאלתי אותה "אז לאן נוסעים?"
"לקנות לך דאודורנט", היא ענתה וחייכה את החיוך היפהפה ביותר
שאי פעם ראיתי. אז נסענו לקנות לי דאודורנט, ומסתבר שהסופר
פארם כבר נסגר. היא הסתכלה לי בעיניים, היו לה עיניים
מופלאות. נשקף בהן עולם ומלואו. ראיתי אותה בעלת אלפי בדים
כאשר כל רביד מופלא מקודמו וכבר אז הייתי בטוח שאני רוצה
להכיר אותה, עד הסוף, כמו שלא הכרתי אף אחת בחיי. היא עמדה
להיכנס למבט שהיה בינינו אך בכוחותיה האחרונים החליטה שהיא
תשחק אותה קשה להשגה, חיבקה אותי חיבוק עדין ואמרה לי "תאסוף
אותי מחר ב9-, הולכים לים", ונתנה לי את הכתובת שלה. כבר אז
נשכתי שיניים וחשבתי לעצמי "מה הבחורה הזאת עושה לי, היא
משגעת".
לפני הפגישה איתה קראתי את "ספר האמונות התפלות השלם" ובדקתי
מה יכול היה לשבש את הערב ההולך ובא. לבשתי אינספור חולצות
באינספור סגנונות וחשבתי איזה מוזיקה לשים במכונית כשאאסוף
אותה. בסוף החלטתי ללכת על מי שאני פשוט, שזה אומר חננה
ששומעת בוב דילן.
הגעתי בדיוק בזמן מחשש לחיי, ולאחר התלבטות ארוכה אם לצפור או
לעלות לדפוק בדלת היא פשוט הגיעה. היו רגעי מבוכה בהתחלה אבל
התחלתי להרגיש בנוח מהר משציפיתי. דיברנו, שאלנו, ענינו, אך
זה היה שונה משיחה רגילה, היה קסם באוויר, אולי ניתן לומר
בזהירות רבה ובשקט בשקט, כי הייתה אהבה מתחילה באוויר. הגברתי
את בוב לצלילי "I want you", הסתכלתי על המראה והבנתי שאת
החיוך שלה קשה לה להסתיר. הגענו, חניתי, יצאנו מהמכונית ואני
פתחתי את הבגאג' והוצאתי סלסלה עם שתי כוסות יין ושמיכה.
כשהגענו היה כבר חשוך, לקחתי אותה לחלק נידח יותר של החוף, לא
היו שם אנשים וגם לא יותר מדי אור, כך שהכוכבים נראו ונצנצו
יותר מתמיד. פרשתי את השמיכה, התיישבנו ומזגתי לנו יין.
"לחיים", אמרתי לה. "לחיים", ענתה בקול חמוד כל כך שחשבתי
שמספיק שהייתי אפילו מבוגר ב20- שנה וכבר הייתי חוטף שבץ ומת
במקום. היה נעים, לא קר מדי ולא חם, הנחתי את היד סביבה. בדרך
כלל עושים את הפעולה הכל כך מפחידה הזאת לאחר היכרות מתמשכת,
כשמרגישים מספיק בנוח אבל ממש התחשק לי לעשות את זה. אני חושב
שהיא אהבה את זה. דיברנו ואחר כך הקשבנו לגלים ולאחר זמן מה
נשכבתי על הגב, היא נשכבה לצידי, קרוב אליי. נכון יש את
הרגעים האלו שקורים רק בסרטים ואם אתה מספר אותם אז אתה יוצא
קיטשי מטופש? אבל אני נשבע שנפל כוכב. הפעם הראשונה בחיים שלי
שראיתי כוכב נופל היא דווקא בתוך סרט שכזה. ביקשנו משאלה,
הייתה שתיקה קטנה, מין שתיקה של אושר ואז התחלתי ללטף אותה
קלות בידה, ואז סגרנו ידיים, יד בתוך יד. הסתובבתי עם הראש
אליה, היא הסתובבה עם הראש אליי. לאט לאט כל אחד התקרב. מצח
אל מצח (או חצי פרצוף שלה ומצח שלי - יש לי מצח עצום), האף
שלי נגע בשלה, ואז, כאילו שעכשיו לא התכוננתי לזה איזה רבע
שעה, כאילו שלא הייתה שום התראה ובהפתעה מוחלטת, השפתיים שלי
נגעו בשלה. בשנייה הזאת, כל האושר שהרגשתי הוכפל. הוכפל כפול
אלף, הוכפל כפול אלפי אלפים. פתחנו עיניים, שוב פעם ראיתי את
המראה המופלא, המראה הכי יפהפה שראיתי.
לאחר כמה זמן החל להיות קריר, החלטנו לסיים להלילה, הורדתי
אותה ליד ביתה, היא נתנה לי חיבוק, עוד חיבוק של אושר ויצאה,
הסתובבה שוב, חייכה את חיוכה המיוחד ונעלמה לה אל תוך הבניין.
חזרתי חזרה הביתה, עדיין שבוי בתוך הקסם, ונכנסתי להתקלח.
במראה שמתי לב שנפל לו ריס על הלחי שלי. עמדתי לתפוס אותו,
לבקש משהו טוב ולהעיף אותו לאלף עזאזל. הוא כבר היה מונח לי
על האצבע, מוכן לגרוע מכל ואני עמדתי לבקש את הדבר שאני הכי
רוצה בעולם כשלפתע נעצרתי, נזכרתי בערב המופלא הזה, באושר,
בקסם שליטף אותי ואמרתי לריס "יודע מה, הפעם אני אוותר לך".