אין לי מקום להכיל את כל הרגש,
הראש כבר כואב,
והדבק שהחזיק את הלב שלי מחובר לאט לאט נעלם,
אני נשענת אחורה על הכיסא הגדול,
לוקחת לגימה מהקפה,
אני בכלל לא אוהבת קפה,
ועדיין נותנת לחום השורף הזה להיכנס אליי.
במלא מרגישה רק קור.
אני תמיד מסתכלת לאחור בעצב,
מחפשת ממה אפשר לשלוף חיוך,
ובסוף, רק דמעות.
אני מנסה, מנסה להרגיע את עצמי,
להיות יותר טובה לי
אני לא מצליחה,
יש בי המון געגוע להמון אנשים להמון דברים
כבר אין בי געגוע אליי.
חלולה.. זה מה שאני מרגישה,
הקפה כמעט בסוף,
כאב הראש לא עובר,
אני לא מצליחה לסיים כלום כמו שצריך,
אפילו לא כוס קפה.