היום הרגשתי שאני יפההיום הרגשתי שאני יפה
היום הרגשתי שאני יפה
מספיק שמישהו אחד הסתכל עליי היום, גם אם זה סתם במקרה, וחייך-
זה עשה לי את היום.
לא היה משהו מיוחד שקרה או שהיה אמור לקרות, פשוט הרגשתי יפה,
חייכתי למראה וראיתי שהיא מחזירה לי חיוך, בדיוק כמו שלי אבל
הפוך. ככה זה עם מראות.
נעלתי נעליים חדשות, צועקות כאלה, הלכתי ישר לשם שינוי,
והסתכלתי לאנשים בעיניים. זה הסוד וזה הקסם, אבל בזה זה נגמר.

גם עכשיו אני מרגישה יפה , למרות שכבר ירד היום, אין יותר
משחקים, לא צריכים להיות נחמדים לכולם שוב. משהו השתנה לטובה,
וכיף לי עם זה. אם רק יהיה לי מספיק אומץ גם לומר את כל מה
שאני מתכוונת לאנשים אז בכלל אני אהיה מאושרת, אבל אני פוחדת
מידי.
אני הכי מפחדת שיגידו מה שאני הייתי אומרת במקומם- הערה
חצי-צינית-חצי-אמיתית, אמרה דו משמעית כזאת רק לסתום לו את הפה
שיחשוב מה שהוא רוצה.  ובסוף מתחרטת על הכל "איזה מפגרת אני"
"למה אני עושה את זה לעצמי, ולו?". וככה זה עובר. המבט צונח
לאט לאט מנקודת ההתחלה שהיא מבט עמוק וחודר בעיניים אל העמידה
שלו. מסתכלת על הצל שלו, מקשיבה לצעדים שלו ואחרי שניה הכל כמו
לא היה.
אני חושבת שאחרי הכל אני שחקנית די טובה, אני סתם מפחדת מעצמי
ומכולם וממה שיגידו למרות שאני לא מקשיבה לאף אחד חוץ
מאבא....ואמא לפעמים. והחברה הזאת שיודעת הכל, שקוראת לי את
העיניים, שאם היה אפשר להכנס למראה אז היא הייתה שם. במקום זה
היא כל כך רחוקה.
היום, שומדבר לא היה איכפת לי, הראיתי לכולם שאני יכולה לחייך
גם מוקדם בבוקר ולהשאיר אותו כמה שעות טובות על הפרצוף.
אולי יש לזה סיבה, בינתיים אני מסתפקת בזה שהיום הרגשתי שאני
יפה. זה עשה לי את היום ואולי יעשה את השבוע.
נחיה ונראה, ונחכה לעוד ימים....
אולי גם מישהו יאמר לי שאני יפה.....