לא כל כך מאוחר, ושוב אני מוצאת את עצמי כותבת במחברת קטנה
ומעופשת שיושבת אצלי בחדר בערך מכיתה ו'.
הימים האחרונים היו סיוט.
החיפוש המטורף אחר אהבה פשוט התיש אותי. למה אני בעצם מחפשת?
את מי בדיוק אני מחפשת?! אני מנסה לענות לעצמי על השאלות האלה
- והתשובה היחידה שאני מצליחה למצוא היא: "כל אחד זקוק לאהבה,
לחיבוק, להרגיש קטן".
אז נכון, אני ממש זקוקה לחיבוק לקצת אהבה. ומעבר לזה. ואני
מתביישת להודות - אבל אני חייבת להתפרק על מישהו. לא הייתי עם
אף אחד כבר המון זמן. לשכב סתם ככה במיטה זה עושה לי טוב.
נזכרתי במישהו מהעבר שלי.
דמות שבכלל לא חשבתי שהיא חשובה, אבל רק היום אחרי שינויים
אין סופיים, מעברים, וחרא. אני מבינה עד כמה הבנאדם הזה עשה
לי טוב.
אני לא חושבת שזאת הייתה הכוונה שלו - הוא בכל זאת סתם ניסה
לעקוץ ילדונת. אבל אני, הילדונת שהפכה לאישה. למדה לאהוב את
עצמה בזכות אותו ילד. שאני מניחה שגם הוא כבר לא ילד.
אז עכשיו... אחרי שעשיתי מעבר קל מהמחברת המעופשת לאתר
אינטרנט... אני מרגישה קצת יותר טוב.
כבר לא אכפת לי מי יקרא את מה שאני כותבת. העיקר שיהיה לי קצת
נחת...
אז לילה טוב לכל מי שכן נכנס וקורא...
ושבת שלום
-לין-.