|
עם שביל עפר חצוי לשניים
דרך אבק סלולה
בירידה שגויה הובלתיני
אל האשליה.
רוח סתיו של צהריים
סנוור ומיד כוויה.
אל נגיעותיך השרויות ב
אגרסיביות חלום ובדייה.
ריח שיכרות שנישא באוויר
ונוף של נסיון לטבע.
בשיניים חשופות אתה אותי מעיר
לא נותן לי לחלום עוד רגע.
עירבול כחול של מחשבות
בלי קץ לסטייה ולכח.
מוחי השאיר אותי איתך
ורגליי הפצירו ללא הפסקה:
"לברוח, לברוח".
|
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.