תמונת המשפחה איננה עוד,
היא לא שלמה יותר.
מאז לקחה את חייה של עצמה
בלחיצת נעורים תמה על ההדק.

מספרים שהתעייפה.
מהחיים עייפה.
והחליטה לעוף,
תמורת מחיר מופקע - החיים שלה.

ממה נגמרה?
היא הייתה רק נערה!
אם למות כה צעירה,
זה כאילו לא חייתה.
והעצוב הוא-
שהיא כלל לא מבינה.
והיא גם לא תבין -
מאז מותה.

החדר כמות שהיה -
כך נשאר.
ואמה ממשיכה לעשות את הכבסים,
שלא יחסר.

אבל החדר ריק, והמיטה קרה ומסודרת -
מחכה שתשכב בה הגברת.
אולם היא, בשלה.
נשמתה במרחק נגיעה.

ממה נגמרה?
היא הייתה רק נערה!
אם למות כה צעירה,
זה כאילו לא חייתה.
והעצוב הוא-
שהיא כלל לא מבינה.
והיא גם לא תבין -
מאז מותה.

והילדות שלא יהיו לה, בוכות.
הן מספידות.
הן מפסידות את האמא שהיא יכלה להיות.
והיא, בשלה.
נשמתה במרחק נגיעה.

וההוא, שבלילות הקרים
שילח פנטזיות לכוכבים
העז לפנטז
חלומות ותקוות
שהיא תהיה לו אהובה מבין אהובות.
האמין שעם אהבה, ותפילה,
היא תהיה לו לכלה.

אבל יותר היא לא תהיה.
היא לא תהיה יותר.
ויותר לנו להתגעגע
ומותר להיזכר.

במבט, בשיער, בגומות, בחיוכים...

המוות לא עושה אותנו יותר מאושרים.

ממה נגמרה?
היא הייתה רק נערה!
אם למות כה צעירה,
זה כאילו לא חייתה.
והעצוב הוא-
שהיא כלל לא מבינה.
והיא גם לא תבין -
מאז מותה.