ליצן שעבר שם, הסתכל בתמיהה,
כיצד הילדה עודנה עצובה?
והרי הפגין להטוטיו, והחצין פרצופיו
אך עדיין, הכול לשווא.

ליצן שנודד לו מעיר לעיר
עם שאון הקרקס, תושבים מעיר.
בזיכרונו עודנה נשתמרה
תמונת אותה ילדה בוכייה.

ליצן שדואג עוד לתקופות לחזור,
לאותה המדרכה, באותו האזור,
אינו מוצא שום זכר או סימן,
והיכן היא הילדה הדומעת, היכן?

וליצן זקן, שבטנו משתפלת,
מביט לפניו והנה לפניו היא עומדת,
גם היא הפכה ליצנית צובעת פניה
ורק העצבות נשארה בכהות עיניה.

ליצן תשוש, נפל על משכבו,
מחכה הוא עדיין שתמשיך לבוא,
כי רק שניהם בעולם יודעים,
מה באמת מרגישים הליצנים בפנים.