אכן הכל נהיה בדברו
בימים הרחוקים ההם ברא האל את העולם
היה זה בהסח דעת הוא עשה זאת ככה סתם
התכנון והביצוע מעולים ועל כך השם יתברך
אך מיום ליום הלך העסק הלך והסתבך
ישב על החול הרך ובמקלו שרבט צורות ורשם
הוא שרבט ולפניו מיד הופיעו היצורים בשר ודם
התעייף, פרש כפיו ועל החול השתטח
נשא עיניו אל על ובמחשבתו יצר את כל הצומח
ידע ירום כבודו למלא את צרכיו של כל יצור
מזון ורביה נטע בהם-הכל מאוזן ושמור
עם רדת ערב נעצמו עיני האל הוא נרדם
אך לפתע קפץ באימה הוא טרם יצר את האדם
ניגש מיד אל אותה עשייה מסובכת יצר ולא נדם
גאה היה במעשה ידיו-זכר ונקבה יצר אותם
לאורך חייהם קבע האל דפוסים ומסמרות
כדי לפקח על מנגנוני התענוג בדרכים מוזרות
בחלוקה נכונה לעשורים ידע האל את הייצר לגרות
ולתת לזכר ולנקבה עינוגים שונים ולקצור את הפירות
והנה לפנינו אותו פרוט של המרשם לחיים הטובים
לפי כל עשור שנים על מנת להבין שבחלוקה זו אנו חייבים
בגיל 6 משכיבים אותה לישון ומספרים לה סיפור
בגיל 6 הוא רואה את ההבדל ועבורו זה ממש חמור
בגיל 16 מספרים לה סיפור ומכניסים אותה למיטת דודים
בגיל 16 הוא מספר ומבין כי את תפקיד הבולבול במיטה לומדים
בגיל 26 היא מזנקת למיטה ללא כל צורך בסיפור
בגיל 26 רץ אחריה לשם כי לו הכל נהיר וברור
בגיל 36 מספרת היא סיפור על מנת להכנס אל המיטה
בגיל 36 אצלו הכל כבר בשיגרה יש בול אך מה עם הפליטה
בגיל 46 היא נכנסת אל המיטה ומספרת על כך סיפור
בגיל 46 הוא מגלה מיטות נוספות במלוא החשק וההימור
בגיל 56 היא לבד באותה מיטה כי על כך תרצו לה סיפור
בגיל 56 הבולבול שבע ורגוע הוא נראה לעיתים שבור
בגיל 66 נגמר הסיפור נגמרה המיטה נשאר רק זכרון
בגיל 66 פשוט כבר אינו זוכר מה עשה איתה במיטה  בעשור האחרון
בגיל 76 לבד במיטה ומספרת לעצמה את הסיפור
בגיל 76 חוזר הבולבול לתפקידו הבסיסי בלוי וגמור
בשביעות רצון גלויה ממעשיהו זה נרדם לו האל הרם
בהבינו כי יצור זה יעשה עבורו כל שידרש ושטויות גם
המלחמות וההרג של האדם זהו חלום וזהו שברו
כי כך קבע כי הכל נהיה בדברו