"היי. באתי לשמור על נעה" אני אומרת לשומר שיושב בלובי של
הבניין.
הוא מחייך. בטח כבר יודע, שעל נעה הבייביסיטר באה לשמור.
אבל אותי הוא לא מכיר. הוא מצלצל למעלה, לדירה, לבדוק.
אני שומעת את הקול שמאשר לו לפתוח לי את הדלת, ונכנסת ללובי.

לנעה יש חדר ורוד ויפה.
ובית בובות ענקי, עם בובות בכל הצבעים, הגדלים, והסוגים.

רק לפי הלובי עצמו אפשר לראות לאן הגעתי. עציצים מצויצים,
מראות נוצצות, שנדלירים נוצצים.
4 מעליות, מפוזרות ברחבי הלובי. השולחן של השומר. מיני ספה.
רק חסר בר משקאות.
אני מזמינה מעלית לקומה ה-20. לפנטהאוז.

ולנעה יש מיטה עם מצעים מצוירים של נסיכות מהאגדות,
ודובון אכפת-לי ענקי שישן איתה כל לילה.

גם המעלית לא מאכזבת. מרופדת מקיר לקיר, עם מראה ענקית ומספר
קומות מהמם.
אורות מנצנצים, ומזגן משוכלל. ממש אולם נשפים ממונע.

וטלוויזיה ומחשב בחדר.
וארן ענקי עם בגדים מרומא, פריז ולונדון.

מהמעלית אני יוצאת לקומה של משפחת אלוני. כל הקומה שלהם.
מצד אחד גרה המשפחה של נעה, ומצד שני הדודים שלה.
באמצע יש ויטרינת חלונות שלא היתה מביישת שום ארמון שמכבד את
עצמו, ללא ספק.
כמות העציצים גם כן מזכירה חממה, וביחד עם העציצים שבלובי אני
בטוחה שאפשר יהיה להקים אחת כזאת. אני דופקת בדלת. דירה 82.

ולנעה יש בושם משלה, ויש גם בושם לבובות.
ויש קופסא ענקית של תכשיטים, אבל רק הדובי משתמש בהם, כי נעה
עוד קטנה.

"מי זההה?" צועקת נעה מעבר לדלת.
"טל" אני מנסה שלא לצעוק, אבל מקווה שנעה תשמע.
ונעה שומעת. היא מנטרלת את האזעקה, והדלת נפתחת ב"בזזז" עצבני.

ולנעה יש מזכרות מכל העולם. מצרפת, ומברזיל, ומסין, ומניו
יורק.

אני ונעה יורדות לגינה. אני עושה לה אווירון, ואת האווירון שלי
היא אומרת, היא מעדיפה על כל המטוסים שבהם היא נוסעת עם אמא.
ואחרי אין ספור ביקורים בדיסנילנד, הקרוסלות עם הסוסים
המהודרים ששם, כבר לא נבדלות מהקרוסלה בחצר.

לנעה יש את אמא, ואת נעמה ואור. ויש את אבא, אפילו שהוא גר
במדינה אחרת, הוא תמיד מביא מתנות יפות, ששוכבות בארון המתנות.
"אבל אמא, ואבא, ונעמה ואור, יותר חשובים מכל המתנות שבעולם",
ככה נעה אומרת, "וגם את, טל." היא מוסיפה בחיוך.

ואני שמה לנעה את המעיל הקטנטן עם הפרווה האמיתית, כי כבר
מתחיל להיות קר בגינה.
אבל נעה לא רוצה את המעיל. נעה רוצה רק חיבוק.