זו עת הדומיות המרעילה עם שחר
שמים הפורקים לאט את מטענם
ירח שהוטל כמו כסייה נשכחת
על השולחן בצל חדר ההמתנה
זו דומיית הגוף אשר שכב מתוח
ועל פניו שחרית החליקה בידה
זו דומיית קרונית אשר עם ליל היטוה
אל מסילה תלולת אזוב וחלודה
עמוד מול ראוות הרוחב הכופתת
מול ריח העולם העז והקריר
תמיד תמיד ארבו לתקוף אותך לפתע
ובתחנה נידחת לחצו לקיר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.