גם היא היתה אובססיבית, ואולי זה מה שמשך אותה אליו. מה שמשך
אותו אליה. אולי.

גם היא לא הסתפקה במועט. לא הצליחה.

בילדותה גנבה פילולות מארון האמבטיה, משידת הלילה של אמא.

אחר כך מבית החולים, בו עבדה כלבורנטית.

קפיצת המדרגה הגיעה במפתיע. ידעה שתבוא, בחושיה החדים,
המחודדים בפילולות, ובכל זאת הופתעה. בקרבת צומת אזור פתחה
חברת "טבע" יחידת מחקר ופיתוח קטנה וסודית.

הוא מצא חן בעיניה. גם הוא היה, כאמור, אובססיבי. אימוני
ההיסטריה שלו, כלומר.

זה מצא חן בעיניה. האובססיה, כן, אבל יותר מזה המיומנות. תמיד
חלמה שבסוף תתחתן עם מישהו מאד מאד מיומן.

אנשים כמותם לא נזקקים לגיוון ביום-יום האפרורי. ניתן לאפור את
אשר לאפור, ונשמור את הצבע לרגעי השיא. הלכו תמיד אל אותו פאב.

אני הולך להרוג את ההורים שלי, סיפר לה, והיא נורא התרגשה שבטח
בה עד כדי כך, שכה נפתח אליה.

אני מרגישה איך חוטי חיינו נשזרים אלו באלו, אמרה כשקם להשתין.
מה?
לא חשוב, אני אגיד לך כשתחזור, קראה אחריו, ומבלי שיבחין שמה
שתי גלולות בגינס הקרה שלו.

ד"ר מזרחי, ד"ר מזרחי, מה יהיה איתך?

למד פסיכולוגיה, לכאורה, לכאורה, באיזו עיירה, במדינה
מזרח-אירופית אפורה.

חזר עם תעודה-דיפלומה, וכמה קילוגרמים של בירה, והבנה בנפש
האדם, מבית מדרשן של סדרות טלביזיה אמריקאיות, מדובבות
למזרח-אירופאית אפורה. לא רע.

הכיר שם בחורה. שווה. היתה סטודנטית לרפואה, לפני שכך הדרדרה,
הכל בגלל מחסור כספי, אל דירת כל-טוב רכת עצבות, של ד"ר מזרחי
בהתהוות.

אמרה הבחורה לא פעם (שכן גדלה בבית טוב), שהסדרות בטלביזיה
רעות מאד - מוטב לקרוא, מוטב לכתוב. הפסיכולוג בהתהוות גיחך -
מה את מבינה? אכן היתה מאד מופתעת כשיום אחד אותה פינה, ובגפו
חזר אלינו למדינה.

זאת למד: אמור מה שרוצים לשמוע, ולא יחסר לך קהל. בפתלתלות
אמריקאית מספר המטופלים גדל - חמש מאות שקל לפגישה, לא רע
בכלל, לא רע בכלל.

כשבאו לביתו כתבי הטלביזיה, נוטפי חרון רשלנותו, הסביר שזה
בכלל לא ככה, אבל כלום לא עזר לו.

היה נכון. כך היה כתוב על הקיר בתנועה. כך רמז הסבטקסט בין
השורות האינסופיות של קופסאות השימורים במזווה. כך אמרו ללא
קול השתיקות של אבא ואמא, השתיקות שהביאו איתם משם.

המחשבות על איך יתנהג אם יקרה אסון לא הרפו ממנו. החשש שלא
יתנהג כראוי. הטלביזיה הראתה נשים מקוננות, והוא ידע שלעולם לא
יצליח לקונן כה יפה. בקאנון.

חייבים להתאמן. כך נאמר לו בהקשר שונה. מה נאמר? שהוא לא ילד
חכם, או מוכשר, ולכן הוא צריך להתאמץ ולהתאמן, כי רק כך יוכל
להפוך לאדם מועיל לחברה, או לפחות להיות כמו כולם.

תחילה מול המראה. אחר כך גם בפעולות של התנועה. עש לילה,
ופתאום, צרחות איומות, מיומנות: ראיתי נחש, ראיתי ערבי, ראיתי
חייל אס אס שבא להעלות את כולנו לרכבת.

מסוכן להפליג כך על כנפי הדמיון. את מה שאתמול לא העלנו כלל על
דעתנו, מחר כבר נרצה לממש. מסוכן לגדול כך, בין שתיקות,
וקופסאות שימורים, ואימוני צרחות אימה שתשוקה אסורה בצידם.

צריך לסוע לחו"ל, למזרח, מיד אחרי הצבא. יש מקומות שאם תשלם
מספיק תוכל לעשות דברים איומים. וזה יהיה בסדר, כי שילמת
מספיק. לא יעשו לך כלום.

אבל בדיוק בגלל זה, זה לא בסדר. זה לא מספק. המותר הוא ממלכתו
של האתמול. הסיפוק תמיד טמון במחר, מעבר להרי הדמיון, מעבר למה
ששלוש שנים במזרח יכולות להציע.

אבא ואמא אמרו שהסמים דפקו לו את המוח. שהוא חייב ללכת
לפסיכולוג. באוויר עמדו אלומים השלושת-אלפים שקל שהפקידו
בחשבונו כל חודש, ושכר דירת החדר שלו, על-יד העירייה.

פסיכולוג חנף, ניסה לקנות אותו בשטיקים נדושים. יש בך הרבה
שנאה כלפי ההורים שלך. מותר להודות בזה. זה טבעי. בוודאי
פינטזת לא פעם על איך היה לגדול במשפחה אחרת. על איך יכולת
לפרוח מחוץ לצל האבא-אמא.

זה לא הצל, ניסה להסביר אחר כך, לכתבי הטלביזיה. זה האיסור. זה
להביא את הרגע, את הרגע אליו התאמנתי כל חיי. זה להביא גאולה.

הכתבים לא הבינו, אבל נדו בהערכה כשקונן על הוריו. כל כך יפה.
כל כך יפה. הסילסולים, שפת הגוף, קריאות השבר. הופעה כה סוחפת,
שאיש לא שם לב שעיניו נותרו לגמרי יבשות.




נכתב למיזם "ניסויים בהיסטריה; יתמות יזומה; גלולות אל-בכי"
של פורום סמי.