אותה גומייה,
גומייה חמדמדה,
קחו ממני קצת אציטון משובח,
נשאר עוד המון,
מה אני אעשה עם זה.
מלאך ופרחים,
איזה ליקוק.
טוב.

המספריים רוצות להרוג אותי, אימא,
קחי אותן ממני.
המספרים מבלבלים אותי,
תחזירי לי את המספריים....
יש לי כאן שיעורים לחתוך.

מה יוצא מכאן?
מהחור השחור הזה?
אולי אלו צלילים,
אולי רעש,
אולי מוזיקה,
אולי מילים,
אולי מפגרות,
וזהו.
הוא רוצה הביתה!
הביתה, להונלולו!
קח אותי הביתה,
קורא השלט,
אל תיקח אותי במשאית שלך,
אני יודע מה אתה בעצם רוצה ממני,
אבל לא,
הכרטיס לא מוכן לקבל את זה.
גם לא הגוש הוורוד
וגם לא כוכב הים.
אז מה אם זה לא קשור?
למה אנחנו צריכים להיות רציניים?
ליפול חזק על קוצים,
מה, זה רע?
טוב שאתה אומר,
כבר אחרי זה קרה.