(לזכרה של סברינה שלי)


התמונה שעל הקיר
מביטה בי.
כבר מזמן עבר חצות,
והאור למראשותיי דולק בהיר,
ואני מביט בה,
ועיניה עמוקות מים.

אני מביט בה ועיני דומעת,
היא נותרה לי כתמונה על הקיר.

פניה מתוקים מדבש טהור,
ואני אושיט ידי אליה,
אחמוד לחבקה בעוז ולנשק,
והיא רק תתמיד ותביט בי חזרה
ישר אל תוך עיניי.

אני זוכר אותה כמו היום,
כמו לפני דקה,
אני כמה אל גופה הרך,
אל פרוותה החומה
אל אפה השחור, הרטוב, הקר,
אל לשונה החמה המלטפת את פני.

ואני מפנה פני אל הכר,
לספוג את דמעת עיני,
ואני בוכה לא עליה,
אני בוכה בשבילי
ואני אוהב אותה בלי סוף,
והיא לא תשוב עוד
ואני מתגעגע,

א נ י  מ ת ג ע ג ע.