בין ארמונות המלך,
צעדתי בעיניים דומעות,
דמעות נוטפות ומתיזות על
הדרך בה צעדתי.
ערב חיש ירד,
אין כתר וכל אחד בשנתו,
ועכשיו החלומות,
גם בחלומות אני צועדת,
אותו השלב בו עברנו יחד,
אני עוברת כל פעם מחדש,
ניזונה מהזיכרונות,
ונושנת את התקווה שעוד -
הארמון והמלך לא יניבו דמעות בעיניי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.