|
עם חיוך תהומי הפרוש על פניי
אחכה בנמל לעלם חיי
שיחזור לי משם, שישוב לעולם
ויפיג צרתי מעליי.
הוא ישוב משמיים
מתעופף לידיי
הילתו תנצנץ מעליי
יספר בחיוך חוויות העולם
ינשק ברכות את שפתיי.
אחכה למלאך שיחזור מאי שם
ויוכיח כי טוב גורלו
רק אשב לי בצד, אחכה לנכבד
לא אשכח את הריח שלו. |
|
|
"למה החלטתי
לעבוד בזה? כי
אני אוהבת
ילדים..."
- מתוך "קוים
לדמותה של
הפדגוגית
הממורמרת",
עם-אובד, 1996. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.