|
אני לא יודעת איך להגיב
לא יודעת מה לומר עכשיו
האכזבה מלווה אותי
בכל צעד שאני צועדת
ואני מנסה להיות חזקה
כמו שכולם אומרים שאני
אבל הפחד הזה,
שאין לו מנוס עכשיו...
שואב אותי.
ואתה, אתה הרי הבטחת לי
שאני לא אשאר לבדי
אך אני כל כך
לבד עכשיו
שכבר יש לי בחילה
ואני בשוק
מאיך אנשים יכולים
להבטיח כל כך הרבה
ולקיים כל כך מעט.
ואני כל כך משתדל
לא ליפול ולא להשבר
לנסות למצוא לעצמי
עוד מטרה בראש
אבל הסיוט המתמשך הזה
לא עוזב אותי.
ואני שואלת את עצמי
אם זה היה שווה את זה
ואתה, אתה הרי הבטחת לי
שאני לא אשאר לבדי
אך אני מנסה לסגור
כל כך הרבה מעגלים
שרק נפתחים ומתרחבים
ואיפה האלוהים הגדול
בכל הסיפור הזה?
אני חזרתי
וניסתי להגיב
אבל המילים פשוט לא יצאו לי
וכל כך כעסתי על עצמי
על כך שלא הצלחתי לבטא את עצמי
שפשוט הגעלתי את עצמי
הקאתי בגללי
כל כך הרבה כאב
שהיה קבור עמוק עמוק
ואני כל כך מנסה,
אבל פשוט לא מצליחה
ואתה, אתה הרי הבטחת לי
שאני לא אשאר לבדי...
אבל הנה אני,
אך ורק בכוחות עצמי,
מתפוררת... |
|
|
נניח שכתבתי
סלוגן,
ואישרו לי אותו.
ואני אלך ברחוב.
ואנשים יגידו
לי.
יו מלגזן, ראינו
את הסלוגן שלך
בבמה, אפשר
חתימה.
ואז איזה מעריצה
בלונדינית כוסית
תרד לי מתוך
הערצה.
ואחרי זה אני
אופיע בדודו
טופז.
ואחרי זה תהיה
לי תוכנית משלי,
ראשון בסלוגנים.
תתנו לי לשלוח
פיתות במקום לחם
עם הסלוגנים
שלי?
המלגזן הזועם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.