אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו. ישבנו באוטו בחושך אבל
עדיין ראיתי את הברק הקטן בעיניים שלך. הלב שלי דפק מהר יותר
מקצב הנשימות שלך ורק חיכיתי לרגע שהשפתיים שלי יגעו ברכות
בשפתייך.
כל כך הרבה פעמים דימיינתי בראשי את הרגע הזה, אך לא יכולת
לעשות אותו מושלם יותר.
הסתכלת עלי במבט מתרגש, ונבלעתי בתוך שפתייך מתמכרת לטעם
המשכר, לרוך ולהתרגשות המתגברת.
אתה זוכר? כמה שזה היה מוזר לך. כמה זמן לקח לנו לעקל שזה באמת
קורה.
אחרי זה כבר לא יכגולתי להפסיק לנשק אותך עוד קצת, ועוד קצת.
נעטפת בשפתייך מרגישה את כל גופך בוער מחום ואהבה. איך הסתכלת
עלי עם העיניים הגדולות שלך, מביט בי במבט מבולבל תוהה מה יהיה
הצעד הבא.
אני זוכרת שנשפת לי על העורף העברת בי צמרמורות עדינות בכל
הגוף התחבקנו בחושך שניינו ונשמת עלי ברכות מעביר בי גילי חום
ודיגדוגים עד שכבר התחלת לחשוב לאיזה כיוון לנשום איתי.
אתה זוכר את זה? איך הסתכלת עלי. ראיתי כמה היה לך קשה.
אך יותר מכל אני לא אשכח את היום בו זה נגמר.
הקול שלך היה שונה, פתאום נראת קצת עצוב, והמבט שלך הפך כאוב.
הלב שלך התחיל להתבלבל
וזה בסדר גמור, אך כואב לדעת שלא אראה אותך שוב. שלא אוכל לנשק
לשפתייך להביט בעינייך ולהתעטף בזרועותיך.
אני שולחת אותך לדכרך, כי לא מגיע לך להיפגע. אך מתגעגעת לחיוך
המלא אהבה.
אי אפשר לשלוט על רגשות לימדת אותי, במיוחד לא על שלך ושלי.
16.11.06.
מתגעגעת.... |