כשהיא נכנסת למקלחת רק מגבת לגופה.
בהתחלה היתה מתפשטת בתוך החדרון הצפוף ומתלבשת בו, ורק אז
יוצאת לחלל הקטן שהווה את הדירה. אך עתה כבר התרגלה אליו. הוא
בעצם לא מאיים. חלל קטן.
היא פותחת את הברז ומחכה שהמים החמים ישתלטו על הזרם הלא כל כך
חזק.
ריח של רקב עולה מאי שם והיא חושבת לעצמה, אולי משהו לא בסדר
בביוב ועוד רגע הוא יעלה על גדותיו, יבעבע מהחור של הניקוז
ויטביע אותה.
היא תולה את המגבת על וו קטן ונכנסת מתחת למים.
מים חמים,  כמעט רותחים שוטפים אותה והיא מתענגת על תחושת
הנקיון אחרי יום מפויח.
היא שומעת מלמולים מהחלון.
החלון הגבוה נמצא במרחק של 20 ס"מ בערך, מול חלון גבוה נוסף.
חלון השירותים של השכנים מהבניין הסמוך.
היא כורה אזן אך לא מצליחה להבין, להבחין בין הצלילים
השרירותיים, ולקבץ את המלמולים למילים של ממש.
הקול מתחזק באזניה. האיש מסתובב בדירה. הוא מדבר עם מישהו. הוא
נכנס לשירותים.
היא שומעת אותו מדבר, כנראה בפאלפון, היא מנחשת.
היא שומעת קילוח דק של מים. סילון שמקורו שונה מזה שלה. אילו
לא היתה תחת זרם של מים חמים, ודאי היתה נרעדת.
היא שומעת את המים של הניאגרה יורדים בשצף קצף.
היא שומעת את הדלת חורקת, את השיחה ממשיכה להתקיים, את הקול
מתרחק ממנה.
היא מסתבנת שוב, מגבירה את המים החמים, אפילו שישרפו קצת,
העיקר שינקו טוב טוב.