"ובהיותי שרוי בלבטים אלו נזכרתי שהיגואר הוא אחד מתוארי האל"
           
                                                         
(ח. ל. בורחס)



כשרק אותה זכוכית מחוסמת
מפרידה ביני לבינו,
יכול הייתי לתפוש
את תחילת עומקו של השבי;
ודברים שאין להמשיגם
בלשון בני תמותה
ראיתי אני שם,
את מהלכי ההיסטוריה
ותמורותיו של הזמן
בין קימורי הגוף המושלמים.
נדמה שמאות חלפו כהרף
בכל פסיעה לאה
של אותו אל קדמון.
כסבור שנס מתחולל לנגד עיניי,
הצמדתי את פניי
אל המסך המזוגג
רק כדי לחזות בהשתקפותם
הנבלעת באישונו מטיל האימה.
לרגע אחד נורא יופי
הבלחתי אז מכלא קיומי
לרצד על מרקעו של הנמר.