מעבר לימים ולהרים
ארמון נאה ולו צריח
וסביבו גן קסום
ועץ עבות מטיל צלו
על מעיין האושר
ומתחת לעץ
בין אור לצל
שתי כורסות
מוסבות בחציין זו לזו
כל יום אחר הצהרים
יושבים בהן המלך והמלכה
ומחזיקים ידיים
והנתינים מציצים ואומרים
הכול בסדר הם שם
וכך חולפות להן השנים
והמלך והמלכה עדיין יושבים
והנתינים עוברים ואומרים
הם מחזיקים ידיים
והכול שפיר, יפה, שלם ורגוע
וביום סגריר אחד
ישבה המלכה
ליד כורסה ריקה
ואחרי זמן קצר גם היא
לא נראתה
והם החזיקו ידיים
במקום אחר
ושתי כורסות מיותמות
ניצבות מוסבות בחציין
זו לזו, והגן ריק
בקיץ נשרף בחום
ובחורף קופא מקור
מלחמה פרצה
והעיר עלתה באש
ואז ירד גשם וכיבה את האש
עיר קרה, קפואה וריקה
ובמרכזה,
איש לא זכר יעודן,
שתי כורסות
מוסבות בחציין
זו לזו. |
