הלב שלי כעלה נידף,
מחפש להתמסר כאילו זאת חובה ולא פעולה של בחירה
משבש לי את המחשבה יל ידי הסטה.

הלב שלי הוא בסך הכל שריר,
ולמרות הסטיגמה הרווחת על שרירים של צעירים
הוא לא נמצא בכושר המתאים

אחרי אין ספור פעמים שהולך שולל והוגדר כפצוע קשה
נהיה מחוסן למחצה.
היות ועמידות - נחשב ליתרון בעולם המערבי של היום
התמלא כולו גאווה קצת מתחסדת וצבועה.

כתוצאה האישיות שלו קצת התעוותה,
כמה צער יגון ותוגה, כבר איבדתי שארית כל תקווה,
אז ללא שום ברירה חיפשתי לב חדש להשתלה.

פחדתי על הלב שלי,
לעולם לא יהיה בזמן ובמקום המתאים,
ואם יש סיכוי שיפגוש לב אמיתי - לא ימצא מה לתת,
כי חילק את כל תכולו לכיוונים לא ראויים.  
ויגון היחיד שנשאר בסביבה, שלא מבחין בין אמת לאשלייה.

בשלהי מצאתי לי לב להשתיל.
השתוקקתי ליום הדין שקרב,
וכשהגיע... הלב השתול התקבל בגופי אחרי כמה דקות,
ללא שום מכשולים או אמתלות.
הרופאים אמרו שלתוצאה טובה מזאת אפילו לא יכלו לצפות.

מאז אותו רגע אני מאושרת כביום היוולדי,
אותו רגע, ממנו ערגתי לחזור למצבו ההתחלתי.