בסלסלת הפרחים המתים,
פיסות מבושמות של עצמי
ששכחתי להפנים.
ברחוב ההומה,
אגדות חיות של הימים
שהססתי
לחיות.
בין המבטים ורחשי הכמיהה,
פיסות של עצמי,
נוגעות בכל מה שלא נוגע בי.
במפת הכוכבים הזורחים,
פיסות מגויסות של כאב
שמאיר
את דרכי.
על החבל הדק
מהלכות שאלות בשיווי משקל מפוקפק
שמועדות
באמצעותי.
בין חלקיקים מעופפים
לאור השמש הנוטה אל מסתור,
פיסות של עצמי
נאחזות בשלם,
מגואלות בדמו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.