אני גוססת בגללך
ואתה אפילו לא משער בדעתך
שכשישבת שם מולי
כל שחשבתי עליו היה הטעם שלך
טעם דובדבן
כך נראה לי
כך אני מקווה
בשביל מה הייתי צריכה את זה?
אתה עדיין בראשי
ולי כבר לא נשארו דמעות
מתחננת בפניך תלך!
ואתה עדיין שם, בפנים
מחייך עם הזיפים הארורים האלה
בבקשה, תעלם!
והעיניים האלה מסתכלות בי
משירה מבט
ומקווה שלא תעזוב לעולם.
האובססיה הזו כבר רצחה שישים עצים,
בקרוב נגיע ליער ונמשיך לעבר שאר העולם
על האהבה המוזרה הזו
נשפכו כל כך הרבה מילים
יותר מכוכבים
והיא מצידה לא העניקה לי דבר
מלבד כאב לב
וסדק בגולגולת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.