לעברך אשא מבט
ובי תראי את אשר עינייך החשיכו
מראות עולם חשוכים בפאתי סלידתך
דירשת שלום מן העבר
אשר עיצב דמותי בזכותך
לא עוד טובלת דמותך באש הגהנום
הריני יודעת טוב יותר כיום.
את נשמתי עקרת מתוך זעם כשהכו את נפשך,
ואתוודה למשמע אוזנייך
כי מעולם לא אבדה בי תקווה
אך כשעייפתי והופל גופי ארצה לצד הדרך
בפשטות העובדות שאין המשתווים להם
כשעיניי וידיי אחזו נואשות באמת...
נשברתי.
אל מול ירח מלא נדרתי בי חופש
לחפוץ באשר ימלאני בטוב
לא אעוור עיניי,ולא אצעק "שקר!"
אל מול את שקיים לא אכחיש בדמעות!!!
ואילו את..
אמרי כי הייתי וכי אשוב להיות לך בשר ודם
אמרי כי החייתי בך עולם שלם מלמות
אמרי כמעולם לא אמרת דבר,
ומילותייך הן בכדי ללחום על זכות
אמרי כי עודני קיימת בך כשם הייתי פעם
ותבקשיני אל חדרי לבך.
הינני עוד מאמינה...
לא בך, אלא באמי. |
