לא בידה היה זה היכולת
להושיט יד אל הבלתי נתפס,
להתהלך מבלי לחשוף נשימה
בזהירות בין כותלי הצער.
לשבור קירות פנימיים בכדי להכיל אותך.

משל נעורים אבודים בצפייה אחריך
בשדות קוצים התהלכה יחפה.
נערה במערומיה כושלת שותת דם,
עתידה ליפול ובשרה חשוף
בקריאת מלחמה אשר חירפה את נפשה.
למסגר חיוכים נשכחים,
לצעוק כאב לשם אהבה.

להקרין אשליה על מסך מציאות.
בידיים פצועות חצבה לך בסלע,
על רצפת אבן זו בה ביקשה למות
ואת הדבר אשר ידעה ביקשה למחות-
את שהייתה לפנייך לא תשוב לעולם...