בינות רוחה האצילית של אירופה, היכן שניטעה באדם רוח
הפילוסופיה ולא פחות מכך, רוח העניבות והאינטלקט עד מוות, ישב
נוסבאום אחד מיני כמה מאוסטרוביץ שבגליציה ובהה. בנעוריו עקרה
משפחתו לוורשה, שם האמין אביו כי יימצא דרך נאותה יותר לפרנס
את משפחתו מקוללת הפרו ורבו. הסתובב נוסבאום עם אחיו
הנוסבאומים, עשו מה שעשו כי מי יידע מה עשו? כי נמחו ומי
ייספר על מעלליהם, אלא רק ניתן להניח כי עשו את שנערים עשו
בכל מקום בעולם מאז ומתמיד - רבו, הציקו לנערות ושתו סמגון
שטעמו דלק רווי עופרת. אחיו הבוגר יוסף, התגייס לצבא הפולני,
ניסה להגן בפרדות מול פאנצ'רים וקנאה ארסית מרוח האינטלקט עד
מוות. רחוב דז'לינה 27, מול כלא פביאק, כלואים בחומות הגטו
פרי היידריך ואייכמן. כלא פביאק כמעין פאזה חדשה של כליאה,
פאזה של פלנטה אחרת, מעין אנלוגיה מגוחכת לפאזת מחנות הריכוז
וההשמדה. העידו תושבי הגטו כי תמיד נשמעו מפביאק צרחות
מקפיאות דם, אם כך מה שמעו הפולק-דוייטשה והפולקים עצמם מעבר
לגדרות הגטו? יוסף נעלם ולא ידוע גורלו, גם כבר אין על מה
לתהות, הצבא הפולני נכתש בבליץ קריג, מקווה נוסבאום כי לפחות
נחסכו מאחיו 183 הקלוריות ליום ומצא את מנוחתו באיזו שוחה
מעופשת, סמוך לפרדה כתושה פרי ארס האש של הפאנצ'ר אותו חשבה
שתעצור במעין טמטום שלא ברא השטן. את נקמתו של יוסף נוסבאום
לא ייברא השטן, יימח שמו של הילד הקטן, כך אולי חשב נוסבאום
בישיבתו בדירתו הצפופה מול כלא פביאק. אולי חשב, כי מי יידע
מה חשב?
אולי ישב נוסבאום מול החלון ובהה בנוף הרוחני והמעושן שמולו,
בהה כישו ממזבח טשנר הבוהה בקרני השמש המקיפות אותו בהיותו
תוהה על צלבו. הרעב הציק והטריף, זאת לפי ההיגיון של היטלר,
להטריף את המאסות והמאסות היו רעבים, קמלים ומסכנים, לא כמו
ישו ממזבח טשנר המחכה למותו, בגטו לא הייתה אפשרות לתחייה
מחדש. מבעד לחלון, המוות אינו רק השגרה כי אם אורח מבורך שאם
לא יבוא הרי יהיה רק הסבל. ילדים טרופי עיניים גונבים
ושודדים, החזק שורד, השבחת גזע פרי הפתרון הסופי, השבחת גזע
מבוקרת, החלש יימחה ושישרוד יירצח כי העם הוא איום על טוהר
האנושות. הנוסבאומים מתים זה אחר זה בכמה חודשיי מדיניות
ה183- קלוריות, האב והאם כבר מתו, גם מספר אחים, מי יודע מי?
מי יודע מי חי או מת, כי כולם כלואים מלבד יוסף שמי יודע על
גורלו? מי יודע? בגטו מי יודע? במחנות מי יודע? מיליונים
בוהים כמו ישו במזבח טשנר פרי האקספרסיביות הגרמנית, פרי חלום
המהוהים וההיגיון הגרמני, פרי מביאי הסדר לעולם, מביאי סדר
טקטי מוחלט אך לקויים בפרספקטיבה, לקויים באסטרטגיה ועל כן
ממלאים פקודות. מיליונים בוהים ומי יודע? מי באושוויץ, מי
בגטו, מי בגיאיות ההריגה, מיליונים בוהים ומי יודע, מי מת
ברכבת ומי בצעידה.
יוסף שרד אז אפשר לדעת בערך. יוסף ידע שהוריו וכל אחיו
ואחיותיו נכלאו בגטו, מעבר לזה מעולם לא יידע ולא רק שלא יידע
גם לא יציין זאת בפני אף אחד ולכן גם מה שהוא ידע נמחה כמו
שאר בשרו. ניתן להניח כי מי מאחיו בהה מהחלון על וורשה העשנה,
שמע באדישות את הצרחות מכלא פביאק, את הצרחות בגרמנית מקרן
הרחוב והריח את ריח הרקב באוויר. מי יודע מה חש ישו בצליבתו,
מי בכלל הוא פרידריך על מנת להניח? מי הוא בכלל ליאון והרי
בזכותו להניח גם כן. אחיו של יוסף נוסבאום בהו ומי יאמר כי
בהייתם פחותה מבהייתו של ישו. אם ישו היה נולד לא בגליל או
בבית-לחם כי אם בגליציה, אם ישו היה נולד כנוסבאום, היה גם
הוא בוהה בגטו כמו כולם, היה גם הוא רעב מ183- קלוריות, היה
גם הוא מופנה לאומשלגפלאץ לרכבת אל טרבלינקה. ישו היה נוסע
באותן הרכבות כמו כל בני עמו, כמו כל אותם חתומי מבט ואטומי
רגש מוטרפים לפי עקרונות היטלר וביצוע היידריך ואייכמן. ישו
לא נשם את אוויר גרמניה על הסדר המעוות שנושב שם עם הרוח, ישו
לא נצלב בהרי הסודטים כטענתו של פרידריך, ישו נצלב מזרחה משם,
בטרבלינקה עם נוסבאום ומי יודע עם עוד כמה מאחיו, נצלב
באירופה עם כלל העם היהודי. ב183- קלוריות שרד נוסבאום כמה
חודשים ומת. ככה זה אנשים מתים, כך ימות גם ליאון כמו שמת סבו
בשיבתו ומשפחתו בעלומיהם.