אני לא מטפס מעל החומה.
אני רוצה להישאר כאן.

סוס הסקרנות שלי כבר לא סוחב במעלה הגבעה.
הוא, אנוכי והסייס שלנו, סמוכים ובטוחים שירייה אחת, היתה
גואלת אותו מיסורים רבים מאוד.

אבל הם מוגי לב.
כפרעושים על כלבים עטו על הבטון, טיפסו הלוך ופצוע ,השליכו
עצמם
מעבר וחזרו קרועים ושסועים מדרכים צדדיות רק בכדי לומר לי  עד
כמה הפסדתי.
כמה החמיצותי שלא הייתי שם.

היו שם ניסים
היו שם נפלאות
לבושים בלויים וסחבות דמו בעיני לאצילים ,לעטויי מחלצות פאר.

ובכל זאת...
העדפתי את השמלה שלי.
כאן טוב לי ואשאר.

החומה הזו, יצורת דמיון ומציאות שקיפות ואטימות
תהא מה שתהא,
עתה היא כבר של מישהו אחר.