היא נשכבה על מיטתה. ניסתה להירדם. היא חשבה על החבלות שעל
פניה. היא קמה מהמיטה וניגשה אל המראה הגדולה שבאמצע החדר.
היא נגעה בכיחלון הצהוב-כחול-סגול הגדול שעל מצחה, וישר התאנקה
על מכאובה.
נכנסה למקלחת. הורידה את כותנתה הכחלחלה, ונכנסה לאמבטיה
החמימה. היא חשבה על האנשים המסכנים שבחוץ. על ההומלסים, אל
המובטלים, שלהם אין חצי ממה שיש לה.  
"מי בכלל חשב"...הרהרה..."מהיכן היה לו את האומץ הזה?"
יצאה מן המאבטיה, התנגבה בגופה, ולקחה מגבת נפרדת על מנת לנקות
את פניה. לרגע, היא שכחה מן החבולות והחתכים הרבים שעל פניה ,
ושוב התאוננה על מכאוביה.
היא לא ידעה מה להגיד לבוס שלה. הרי היא איננה יכולה להופיע
במראה לא הולם שכזה. ועוד אם היא עובדת ציבור.
בדרכה אל הטלפון, התחלקה, ונפלה על הרצפה הקרה,
השטוחה,המטונפת
התרוממה בעצלתיים, והרגישה כאב עמום בברכה השמאלית.
תמיד היתה היא מוגשמת. עוד כשהייתה קטנה. תמיד היא זו שנפלה לה
הגלידה. תמיד הייתה זו, שבימי נעוריה המאוחרים, ביישה את עצמה
בכך שאיננה הקפידה על הימים המסויימים האלה שבחודש, שכל אישה
צריכה לשמור על עצמה, שלא יראו שום דבר, שלא יריחו שום דבר,
שלא יחשדו אף לרגע כי לנערה זו יש מחזור חודשי, והיא...גם אם
כל ישבנה היה מתבוסס בדם...חשבה שזה:" בסדר, טבעי ונורמלי
לגמרי..מה כבר עשיתי לא בסדר?? אפילו אבא אומר שזה בסדר!"
כשהגיעה לבסוף אל הטלפון, חייגה את המספר. המזכירה ענתה לה:"
הוא לא במשרד כרגע..להשאיר לו הודעה?"  "כן! תגידי לו שאני לא
אבוא לעבודה היום..בסדר? תודה!"
הילכה לכיוון המקרר. פתחה אותו.ראתה שאימה עשתה אצלה "ביקור
בית קטן". ראתה את המקרר עמוס בירקות ירוקים, מאכלי טופו,
יוגורטים דלי שומן. היא התעצבנה."איך היא מעזה? אחרי כל מה
שעבר עליי...איך?" מלמלה לעצמה. טרקה את דלת המקרר ופנתה
לכיוון הסלון. "שם אף אחד לא יפריע לי. אף אחד!" הדליקה את
מערכת הסטריאו והחלה שומעת את הדיסקים האהובים עליה-מנגינות
סקוטיות ופולק אירי. חייכה לעצמה. נשמה עמוק. זה מה שתמיד
הרגיעה אותה. היו פעמים שהגיעה מן העבודה, עייפה ומותשת, הייתה
שמה את הדיסק והחלה רוקדת לצליליו המרגיעים את נפשה המעורערת
מפגעי היום.


חשבה על אימה. ניסתה להיזכר בזכרונות הנעימים מילדותה, אך לא
הצליחה. העדיפה לחשוב על אביה. את אביה היא אהבה יותר מאימה.
כמה שזה מוזר, מפני שנהוג לחשוב כי הבת קרובה יותר לאימא מאשר
האבא, או לפחות כך מה שהיא חשבה. ישר נזכרה בלילות, כיצד היה
נכנס לחדרה, והחל אונס אותה, ו"מלמד" אותה כיצד לנהוג עם בנים
כאשר תגדל. הוא אמר לה שלא חשוב להגן על היגיינת הגוף בימים
האלה בחודש. הוא אמר לה שזה יפה, ונשי, וסקסי. היא כל כך אהבה
את אביה, שאפילו ביום הולדתה ה-16 החליטה כי בתור מתנת יום
הולדת היא רוצה מאביה מתנה חשובה:רצתה היא שילמד אותה איך
להתנות אהבים. ואביה, הטוב והנחמד, עשה זאת, בלי שום בעיה.

היא חזרה על חדרה, והסתכלה על פניה שוב ושוב מבעד למראה
הסדוקה. דמיינה לעצמה, שאולי, כמו בסרטים המצויירים, היא תוכל
לעבור דרך המראה שלה, לעולם אחר, טוב יותר, תמים יותר.

היא החליטה שהיום, יום הולדתה ה26- היא תעשה זאת:היא תשבור את
המראה שבחדרה, תיקח את אחד מרסיסי הזכוכית, ותיתן, סוף סוף,
לעורקיה לזרום בחופשיות, להתנקות מכל הלכלוך שבתוכם.



מצאו אותה שכובה, בתוף האמבטיה החמימה ,וברקע, מכיוון הסלון,
התנגנו שירים סקוטיים ופולק אירי.

עורקיה, סוף סוף, התנקו והטהרו מהלכלוך שבהם, ונשטפו דרך
צינורות הביוב ומצאו את מקומם בשלום לעד.