לשחר האחד והיחיד.

הם שומרים אותו בתוך צנצנות זכוכית, בתוך תיבות אוצר נעולות,
במעמקי כספות, בדפנות קופסות פלסטיק של גבינות שפג תוקפן.
לפעמים, במידה והמקום אינו מספיק, הם שומרים אותו בתוך בתים
שלמים. שכונות שלמות. יערות שלמים. ערים שלמות וארצות נידחות.
יש מנגנון מתוחכם של אנשים מוסמכים שעוסקים בכך כבר עשרות שנים
בסתר. יש להם כישרון להיות צעירים לנצח, משקפיים ורודות וכפפות
לבנות. הם יכולים לגעת בו מבלי להרגיש אותו. מבקר המדינה כתב
פעם שהעבודה שלהם כל כך מקצועית וסטרילית שאין שבריר סיכוי
שתהיה בעלת השפעה עליהם. צריך להבין אותם. יש להם ריכוז גבוה
של פניות אז קשה להם להתפנות לכולם. הם כמעט אף פעם לא זמינים.
תודה על הסבלנות. אני מנסה להתקשר אליהם בכל המספרים האפשריים,
מחפשת אותם באינטרנט וגם מזמינה בלש פרטי שיתחקה על עקבותיהם.
צריך להבין אותם אבל מהיום שזה קרה אני עדיין לא הפסקתי לכעוס.


האנשים האלה חתמו על כתב סודיות. הם יודעים שכולם רודפים אחרי
השירות שלהם ועל כן הם שומרים על איפוק ודיסקרטיות. בלילות הם
חוזרים עייפים לנשים הצחקניות שלהם, אוכלים את החביתה עם
פטרוזיליה שלהם ונכנסים במהירות מתחת לשמיכת הטלאים הצבעונית
שלהם. שום דבר אצלם לא בגוון אחיד כדי שלא יישאבו לתוך
המלנכוליה. הם עושים אהבה כדי לטשטש תחושות של אמביוולנטיות.

ובאזכרה כשראיתי את אמא,  רציתי לומר לה שתיקח נשימה עמוקה כי
אני לא מוותרת ואני אהפוך כל אבן ולא אתייאש עד שאמצא אותם.
הרי לא ייתכן שהחליטו לצאת לחופשה - המשימה שלהם חשובה וחיונית
מדי. אני אוכיח לכולם שאני צודקת. האנשים האלה קיימים, ולא רק
באגדות ובחלומות שלי.

וביום ההולדת שלה בשנה הבאה, הבית יהיה מלא בריח של קרם עוגות
ובלונים צבעוניים ייתלו על חוטי התפירה והרוח של המרפסת תנסה
להפיל אותם ולא תצליח. ובאותה שעה ממש, יצעד לעברה ילד אחד קטן
שכל הזמן צוחק ועושה קולות מוזרים מהבטן וייקח מכתפיה הדקות
והכפופות את מזוודות המועקה ויעביר אותם לאנשים שחייבים לדעת
איך למצוא מקום שיוכל להכיל את העצב שלה. אמא תנסה לחבק אותו
ולשאול אותו למה לא סיפר לה אף פעם.  

אחרי כמה חודשים, נודע לי מאדם שעשה אתם בעבר עסקים, שפעם
בשנה הם מתאספים בהרים. הכל שאלה של תקציב בעולם הזה, אפילו
כשמדובר באנשים הכי מבוקשים עלי אדמות. הייתה שנה שזה היה
בחרמון והייתה גם שנה שזה היה באוורסט. אחרי האספה יש לכל אחד
מהם זמן אישי שמטרתו לפרוק מועקה שהצטברה עקב מקרה פרטי או עקב
(בטעות) היקשרות למקרים שהועברו לטיפולם. הם צועקים ובוכים
בפסגות כי מותר להם ואף אחד לא רואה אותם מגבוה, חוץ מאלוהים
שהם לא מאמינים שקיים. הרי בסך הכל, גם הם רק בני אדם.