הוא כל כך קרוב
אבל הוא לא מרגיש.
והעיניים שלי מנסות להסביר-
שוב נכשלתי.
זה נראה כאילו
כל מה שאני הכי רוצה
מתרחק ממני,
והלב מתכווץ-
הוא נשבר.
מנסה להיות הכי בשבילו,
אבל זה לא מספיק.
והוא כל כך מושלם.
אני נושמת,
מנסה לא לבכות,
הם לא מבינים אותי בכלל.
מין חוסר אונים
שאני לא שולטת בו.
מנסה לוותר,
להתכחש,
והוא רק יושב, שם,
יפה מתמיד
והעיניים מובילות אותי לשם.
השיר מוקדש ל"ההוא" (גל את בטח מבינה)... ואני לא מאמינה
שהצלחתי לבטח את כל מה שאני מרגישה בכל כך מעט מילים (החברים
שלי שסבלו אותי שעות על שעות מדברת עליו... )... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.