New Stage - Go To Main Page

עידן סימון
/
קורותיי

שוב מין טעם מר בפה, כנראה שאני שוב מאוהב.
הפעם כתבתי לה הכול, את כל שיכולתי בדלותי הרגשית.
כמו למשל:
"יש לי חור בלב. לא יודע איך או למה, הוא פשוט שם.
דרכו כל אחת מהנשים בעולם נכנסת, אחת אחרי השניה, כמו למין
דירה שכורה. כל אחת מעצבת את החדרים בדרכה, מותירה חותם דק
ומחפשת דירה טובה יותר. ויום אחד פורשת כנפיים ועוברת בית אחר,
עם עליית גג מרווחת וחדרים נוחים וטובים.
והדלת המסתובבת נמשכת, אולי את תגאלני, אולי את תהיי הילד
ההולנדי הקטן, שעם אצבע אחת קטנה מציל עולם ומלואו".
לא נשאר לי עוד מה לכתוב, אז כתבתי לה שאני רציני, אולי לא
לגמרי, אבל הכיוון הכללי נכון בכל מקרה.
ועכשיו בא טעם חריף, אני מרגיש כי כל גופי עולה באש. אני
מתפוגג, ונשאר רק מכתב לא חתום, ומעטפה לצידו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/11/01 12:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידן סימון

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה