שוב מין טעם מר בפה, כנראה שאני שוב מאוהב.
הפעם כתבתי לה הכול, את כל שיכולתי בדלותי הרגשית.
כמו למשל:
"יש לי חור בלב. לא יודע איך או למה, הוא פשוט שם.
דרכו כל אחת מהנשים בעולם נכנסת, אחת אחרי השניה, כמו למין
דירה שכורה. כל אחת מעצבת את החדרים בדרכה, מותירה חותם דק
ומחפשת דירה טובה יותר. ויום אחד פורשת כנפיים ועוברת בית אחר,
עם עליית גג מרווחת וחדרים נוחים וטובים.
והדלת המסתובבת נמשכת, אולי את תגאלני, אולי את תהיי הילד
ההולנדי הקטן, שעם אצבע אחת קטנה מציל עולם ומלואו".
לא נשאר לי עוד מה לכתוב, אז כתבתי לה שאני רציני, אולי לא
לגמרי, אבל הכיוון הכללי נכון בכל מקרה.
ועכשיו בא טעם חריף, אני מרגיש כי כל גופי עולה באש. אני
מתפוגג, ונשאר רק מכתב לא חתום, ומעטפה לצידו.