תחושה של ירח מלא

הגאות בגופי מיידעת אותי - על ירח מלא.
הרמתי פני  וחיפשתי:
המירווח בין שני הבתים, שם עליו להימצא -
מאובך   וערפילי,
ואין בו שום גרם זוהר עגול ושמימי.

הריגוש בגופי מדגדג בי דיצה,
שמכריזה קבל מעי ושחלה,
שיש ברקיע לבנה במלואה.
מן הסתם אין זו אלא התעיה של אביב,
שכן - כעת, לקראת סוף חודש עברי,
הירח אמנם מלא, אבל בצד השני.

אם כן הלילה לא אשא יללה אל סהר ברום
ועל כזב תחושותי אצווה לידום,
ואמשיך לתהות על פלאי הוויתי,
שמפתיעה אותי -( כמעט ) מידי  יום.



כלבי פרא

עת חצות הם משחרים
בצחיחות מדרכות.
בריצה שקטה, קלה וקצובה,
כמו בניווט מדברי.

חדות  של רעב.
חוצפת חיילים בטיול שחרור.
גאוות חסרי-ביית.
זקיפות פרא  נוצצת.

אני, שמשתרכת, עמומה,
ללקט נושא לכתיבה,
(מרוח ליל קלה, משמי לבנה עגולה),
משהקת מקיבה מלאה
ועוברת מהר למדרכה השניה.

הלילה אחזור ריקה.



השלמה

צידי האפל
תבע את שלו.
נאבקתי ,
עד שתש כוחי
ונבלע  אורי.

שדי השחור,
שנפרץ סוגרם,
חיטטו בנפשי בצהלה.
מיששו, מיינו, מדדו,
בעודם מצליפים בלשונם,
(בשפתם הזרה).

עד שאמרתי הרף!
וקיבלתי גם אותם.
הירח, הרי, לא מלא כל הזמן!