מקיאה את הכל- אותך בעיקר.
מין בולמוס שנאחז בכל רגע, כל תמונה, כל זיכרון, כל מבט.
רעבתנות אינסופית לחיוך ממך, לחיבוק- בעיקר לחיבוקים שלך.
והקיבה מתמלאת עד אפס מקום בכל מה שסימלת עבורי,
מחנק של זיכרונות ופנטזיות,
משולב בקומץ דמעות מציף את גרוני.
מצמידה את המה והאצבע האחת לשנייה
ביד ימיני האיתנה,
ובתנועה אחת מיומנת מכניסה אותן ללוע,
מגרה את השסתום שנעל אותך בפנים להפתח.
בחילת רגשות קלה עוברת בגופי,
מלווה בחלחלה ורעידות של סוף,
ובפרץ אחד מקיאה את הכל-

אותך בעיקר.

צמרמורת קלה של לאחר מעשה מרטיטה
כל עצב וכל תא.
התרוקנות טוטאלית ולובן חדש.
מביטה במראה- כן, הבטן ירדה.
מרגישה חולשה,
מנגד חזקה.
לפתע צחנה עולה באפי-

הריח נשאר.