"בכביש גהה עומס תנועה כבד לבאים מצפון, מומלץ לנסוע בדרכים
חלופיות..."

תודה רבה באמת, הוא חשב לעצמו. איפה היית לפני חצי שעה עם
העצות הטפשיות שלך?
"אמרתי לך לא לנסוע דרך גהה", היא אמרה.
"באמת?" ציין בלגלוג, "ויש לך מושג כלשהוא איך להגיע דרך
איילון."
"היית שואל, אבל לא. אתה הגבר. אף אחד לא ילמד אותך איך
להגיע".
הוא ממש שנא אותה באותו הרגע, רק לפני שעתיים הוא החזיק בידה
ונשבע לה אמונים ועכשיו רק רצה להוריד אותה מהרכב. "את רוצה
לנהוג? הרי אפילו רשיון אין לך!"
זה הגבר שאתו התחתנתי? היא שאלה את עצמה. ככה יראו החיים
שלנו?
"עזוב, לא משנה." היא אמרה, בהכנעה. הוא חייך לעצמו ורשם נקודה
אחת לטובתו, היא עשתה אותו הדבר.

רק לפני שעתיים הם התחתנו, לפני שעה וחצי עוד היו מאוהבים
ומאושרים, ועכשיו, ביום שאמור להיות המאושר בחייהם, הם תקועים
בפקק בלי שום סיכוי להשתחרר בקרוב.

"ועכשיו לכל הנוסעים בכביש גהה העמוס, שירו החדש של יהודה
פוליקר, תקועים בפקק האינסופי".

מאד מצחיק, חשב לעצמו, ושלח את ידו להעביר תחנה.
"מה אתה עושה?", היא שאלה, "אני אוהבת את השיר הזה".
"לא בא לי לשמוע אותו עכשיו", הוא אמר והעביר את התחנה.
אז ככה זה הולך להיות? היא שאלה את עצמה, הוא יגיד, הוא
יקבע ואני השפחה החרופה אשב ואשתוק? על גופתי המתה.
"אני אוהבת את השיר", היא אמרה בהחלטיות, והעבירה חזרה.
לא היה לו כוח להתווכח, הוא נכנע ורשם לעצמו הפסד קטן. היא
חייכה, עכשיו אנחנו תיקו, חשבה.

הוא תקוע בפקק עכשיו, המדים עוד עליו. אחרי חודש בשטח כל
שמפריד בינו למיטה החמה זה 100,000 מכוניות עומדות בגהה. נראה
לו כאילו הפקק הזה נמשך לנצח, ארוך יותר מכל החודש הקשה שעבר.
מחשבותיו נודדות ומן הסתם הן מגיעות אליה, איך שעזבה אותו
בשביל ג'ובניק בקריה.
"אני לא רואה אותך בכלל", אמרה.
"אני עסוק בלהגן על החיים שלך", השיב לה בזעם.
בסופו של דבר הבין אותה, רוצה מישהו שיהיה שם בשבילה, אבל
ההבנה לא הכהתה את הכאב. הדמעות זלגו, משתלבות בגשם השוטף שירד
בחוץ. תראו אותי עכשיו, חשב לעצמו, הצנחן האמיץ, גיבור
ישראל, בוכה כמו ילד בגלל בחורה. הוא ניגב את הדמעות בבושה
והמשיך להתבונן בפקק.
"גשם שוטף יורד כעת במרכז הארץ, אז נא להזהר בדרכים. והנה שיר
נהדר לאווירה הגשומה הזו " singing in the rain"
הוא חייך לעצמו, מאז ומתמיד הוא אהב את השיר. כשהיה קטן תמיד
היה יוצא החוצה בגשם הראשון ושר אותו. הוא לא ידע למה, אבל הוא
חש צורך עז לעשות את זה שוב, לחזור לתקופת הילדות, לפני שהחיים
הסתבכו כל כך, לשכוח את כל הצרות שלו.
והוא יצא, באמצע גהה, בגשם השוטף, הוא יצא והחל לשיר בקולי
קולות: "Im singing in the rain",
מתעלם לחלוטין מצפירות הנהגים הזועמים על שהעז לצאת מהמכונית
העומדת.

הגבר ואשתו התבוננו במחזה המוזר. משוגע, הם חשבו לעצמם,
ושקעו חזרה בדכאון.