שמיים אדומים כדם ממעל
אדמה אפלה כהה מטה
אויר חורך, רווי אדים.
חיקוי גרוטסקי לציפור יפיפייה
עפה אל האופק, מתרחקת לאיטה
כמודיעה על הסערה הממשמשת ובאה.
עצים שחורים מפוחמים
שולחים ענפיהם לכל הכיוונים
כידיים מעוותות המבקשות להיחלץ
להיתפס ולאחוז, כל דבר חי לרוצץ.
קולות זעקה ותחינות נישאות באוויר
אור אדום קורן
אך אין שום מקור אור שיאיר
אור השמש השחורה מאיר על האדמה המקוללת
שבטלפיה המתות את החיים לוכדת.
דמויות מעוותות תרות בחיפזון אחר מסתור
מקום שיציל אותן מפני הלא נודע השחור.
נשמות אבודות שחייהם שטופים בחטאים
ניזונות מכל שארית עזובה של חיים
דם ויזע סבל וקינה
זוהי בשבילם הסעודה האחרונה.
אדי גופרית, אש ותמרות עשן,
זהו, זהו ביתי הקטן... |
