|
שמיים אדומים כדם ממעל
אדמה אפלה כהה מטה
אויר חורך, רווי אדים.
חיקוי גרוטסקי לציפור יפיפייה
עפה אל האופק, מתרחקת לאיטה
כמודיעה על הסערה הממשמשת ובאה.
עצים שחורים מפוחמים
שולחים ענפיהם לכל הכיוונים
כידיים מעוותות המבקשות להיחלץ
להיתפס ולאחוז, כל דבר חי לרוצץ.
קולות זעקה ותחינות נישאות באוויר
אור אדום קורן
אך אין שום מקור אור שיאיר
אור השמש השחורה מאיר על האדמה המקוללת
שבטלפיה המתות את החיים לוכדת.
דמויות מעוותות תרות בחיפזון אחר מסתור
מקום שיציל אותן מפני הלא נודע השחור.
נשמות אבודות שחייהם שטופים בחטאים
ניזונות מכל שארית עזובה של חיים
דם ויזע סבל וקינה
זוהי בשבילם הסעודה האחרונה.
אדי גופרית, אש ותמרות עשן,
זהו, זהו ביתי הקטן... |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.