היא בת 62 עוד מעט אפשר לראות שהיא נגמרת
חתולים באים לפגוש אותה כל יום
כך היא נשארת מאושרת,מחברת שיר עם משמעות נסתרת
לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.
היא בת 62  כשחושבים על זה הכל נראה אחרת
כשנמאס לרדוף אחרי אותו חלום
היא מתעוררת וחוזרת לאותה העיר שבה היא לא זוכרת
את עצמה, לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.

לחזור עשרים שנים בזמן
ולדמיין אותה פתאום בת ארבעים
היא חולה במשהו שהיא שכחה
הכל נראה לה לא מובן
הכדורים מחולקים לפי צבעים
לא נשאר לה זמן בשביל להיות שמחה
היא בת 62 עוד מעט...
הכל נגמר.

היא בת 62 עוד מעט, אולי היום? כך היא חושבת
חתולים באים לתפוס לה את המקום
אז היא עוזבת וכותבת שיר קצר עם המילים שהיא אוהבת
לפעמים קשה כשהאמת כואבת.
היא בת 62 ובסוף היום על המיטה שוכבת
מפליגה שוב בדימיון לאותו סוג של חלום
ומתאכזבת, היא נשאבת לפרטים קטנים במציאות מורכבת
היא בוכה, לפעמים קשה כשהאמת כואבת.

לחזור עשרים שנים בזמן
ולדמיין אותה פתאום בת ארבעים
התרופות רודפות אותה עד למיטה, אז היא ברחה
כמו סרט בשחור לבן
כשהיא תלך לישון יהיה יותר נעים
היא בת 62 עוד מעט...
הכל נגמר.

היא בת 62
לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.