|
היא בת 62 עוד מעט אפשר לראות שהיא נגמרת
חתולים באים לפגוש אותה כל יום
כך היא נשארת מאושרת,מחברת שיר עם משמעות נסתרת
לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.
היא בת 62 כשחושבים על זה הכל נראה אחרת
כשנמאס לרדוף אחרי אותו חלום
היא מתעוררת וחוזרת לאותה העיר שבה היא לא זוכרת
את עצמה, לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת.
לחזור עשרים שנים בזמן
ולדמיין אותה פתאום בת ארבעים
היא חולה במשהו שהיא שכחה
הכל נראה לה לא מובן
הכדורים מחולקים לפי צבעים
לא נשאר לה זמן בשביל להיות שמחה
היא בת 62 עוד מעט...
הכל נגמר.
היא בת 62 עוד מעט, אולי היום? כך היא חושבת
חתולים באים לתפוס לה את המקום
אז היא עוזבת וכותבת שיר קצר עם המילים שהיא אוהבת
לפעמים קשה כשהאמת כואבת.
היא בת 62 ובסוף היום על המיטה שוכבת
מפליגה שוב בדימיון לאותו סוג של חלום
ומתאכזבת, היא נשאבת לפרטים קטנים במציאות מורכבת
היא בוכה, לפעמים קשה כשהאמת כואבת.
לחזור עשרים שנים בזמן
ולדמיין אותה פתאום בת ארבעים
התרופות רודפות אותה עד למיטה, אז היא ברחה
כמו סרט בשחור לבן
כשהיא תלך לישון יהיה יותר נעים
היא בת 62 עוד מעט...
הכל נגמר.
היא בת 62
לפעמים היא מרגישה קצת מיותרת. |
|
|
בפעם הראשונה זה
פשוט לא השפיע.
חשבתי שאני
צריכה להמשיך.
ניסיתי עוד
ועוד, עד שזה
התחיל לעבוד,
ואז המשכתי עד
שזה נהיה כיף,
ואז המשכתי עד
שהתחלתי להרוויח
כסף, ואז...
רגע אחד!
אף אחד לא אמר
שום דבר על
כסף!
מי כתב את הטקסט
המטופש הזה?? לא
מספיק שאני
מכורה, אני
צריכה גם לעבוד
פה בחינם?!
זה הסלוגן
האחרון שלי,
ותזכרו שאמרתי
את זה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.